שאלה

שלום, האם נכון להסיק שאדם נרקיסיסט שמנסה לפרש מה אדם אחר חושב ומרגיש ובכלל להבין אותו, אינו מסוגל באמת לראות את האדם האחר או לקלוט אותו, ולכן כל מה שהוא מסיק לגביו נובע מהשלכה של עולמו הפנימי? ואם כן, האם זה ניתן לשינוי? תודה מראש.

שלום גלית, להערכתי, הקביעה שהצעת אינה מדוייקת. במקור, נרקיסיזם הוגדר כהשקעה של אנרגיה נפשית בעצמי (בניגוד להשקעת אנרגיה נפשית באובייקט, כלומר באדם משמעותי אחר). הגדרה זו תואמת במידה מסויימת את מה שכתבת. עם זאת, מאז פרויד יש נטייה לראות את ההשקעה הנפשית בעצמי ובאחר כתהליכים משלימים ולא מנוגדים. כלומר, העובדה שאדם מושקע בעצמו אינה בהכרח מונעת את האפשרות לראות ולהבין את האחר. אגב, בהפרעת האישיות הנרציסטית, אפשר בהחלט לראות קשיים בין-אישיים ניכרים, הנגרמים מהערכת-יתר של העצמי מחד, ואדישות לטובתו של האחר מאידך, אבל אין פירוש הדבר שאין כלל יכולת לראות אדם אחר. בברכה, אורנה ראובן-מגריל