אכזבה ממטפל

היי ליאת, אני מתנצלת מראש שזה הולך להיות מבולבל מכיון שזה המצב שלי כרגע. אני בטיפול כבר 3 שנים אצל מטפל שיש לי איתו כימיה (ואף העברה חזקה). לאחרונה הפסקתי את התרופות, עקב הריון מתקדם והתוצאה היא חרדתיות יתר מכאבים שאני חשה בהריון ובכלל חרדה כללית.נוצר מצב שאני מדברת בעיקר על הנושא הנ"ל כי זה מה שמטריד אותי.אני מרגישה שזה משפיע על המטפל שלי(אני מאמינה באינטואיציות שלי ולא מדמיינת), מרגישה שהוא לא מכיל את מה שאני אומרת, או במילים אחרות אני מרגישה שישנה תופעה של "עייפות החומר", כאילו אני מתסכלת אותו שאני לא משתנה אחרי כל כך הרבה זמן, כלומר אני לא עושה דבר על מנת לשנות.הוא אף אמר לי שהוא לא יכול לעזור לי בנושא הזה וזה מאד דקר אותי. מצד אחד אני מבינה אותו מאד, מבינה את העייפות שלו, כי אני פאסיבית,נכנסת יותר מדי לדיכאון ולחרדות ולא מנסה להשתנות, אך מצד שני אני מצפה שדווקא בתקופה קשה זו הוא יהיה יותר אמפתי. בפגישה האחרונה יצאתי כל כך מתוסכלת ופגועה, כי הרגשתי חוסר נוחות מתגובותיו העייפות( גרם לי לא להיות מרוכזת ומבולבלת בפגישה), חשבתי לבטל את הפגישה שבוע הבא, אבל הצד הבוגר שבי אומר כי אני צריכה לדבר איתו על איך שאני מרגישה ואולי להציע אף להקטין את מינון הפגישות(הרי במילא הוא לא יכול ולא מצליח לעזור לי).בכל מיקרה כל הסיטואציה הורידה לי את החשק בכלל להגיע שבוע הבא (ואולי אף באפן ילדותי להראות לו בדרך זו שאני כועסת עליו). השינוי בו כל כך מכאיב כי באמת הייתה לי תמיד כימיה איתו ועכשיו אני מרגישה שהיא נעלמה. בכל מיקרה אני מאשימה גם את עצמי שאני שומרת וצוברת כעסים ללא עיבודם בטיפול ומצד שני אני מאשימה אותו שהוא לא מתאמץ להוציא ממני את הכעסים הללו, כי יש לי תחושה שהוא מבין.בכלל גם את נושא העברה לא עיבדנו, מדי פעם הזכרתי את זה , אך לא זכיתי ממש לתגובות מצידו, כאילו הוא מעדיף לא לדבר על זה כי זה מיותר (יש סוגיות יותר חשובות).הרגשתי חוסר לגיטימציה לדבר על זה. לסיכום: יותר מתחשק לי פשוט לא לבוא מאשר להתמודד עם המצב אין לי שאלה ספציפית, פשוט רציתי להוציא את מה שאני מרגישה ולקבל את תגובתיך. תודה

שלום לך מאוכזבת, הדברים שלך עוררו בי הרבה מחשבה, דווקא על המטפל שלך (ואולי קצת עלי). אתם נמצאים תקופה ממושכת בטיפול, ופתאום - דווקא עכשיו - הוא מרגיש שאינו יכול לעזור. החרדה שחזרה בעוצמות חדשות, הן בגלל הפסקת התרופות והן בגלל ההריון המתקדם (ואולי הפחד מפני הלידה) מתסכלת כנראה את שניכם, ואולי מצליחה (שלא בצדק!) להטיל ספק בהישגי הטיפול עד כה. לא לגמרי ברור מה הוא באמת חושב, ומה את רק חושבת שהוא חושב, אך גם אם את צודקת, והוא מרגיש שאינו יכול לעזור לך 'להשתנות' - הרי לא זה מה שאת צריכה כרגע. מה שאני שומעת ממך, זה צורך בהכלה, אמפתיה ואוזן קשבת. נדמה לי שאם הוא יישמע זאת ממך, המצב יכול לקבל תפנית. תוכלי להדפיס עבורו את מה שכתבת לי, ובכך לחסוך לעצמך את המבוכה - אבל לשתף בתחושותייך. אני רוצה להזכיר לך שבזמן הריון (גם בלי הפסקת תרופות) יש שינויים הורמונליים חדים, שהשפעתם עלינו קריטית. כדאי לוותר בתקופה זו על המשאלה להשיג שינוי יציב באישיותנו, שכן זוהי תקופה מטלטלת ומרגשת שתחלוף. אני מאחלת לך המשך הריון קל ונעים, וכמובן לידה קלה ומהירה. ליאת