מה עושים כש'עצוב על הנשמה'...

ביום ראשון זה שאלתי בפורום זה לגבי תחושת התסכול וגדעון שובל ענה לי,ועזר לי לסדר את מחשבותי,איני יודעת איך לצרף זאת,כקישור, אך מה שרציתי לומר זה- שמצבי בימם האחרונים עדיין לא טוב,כלפי-חוץ איני מראה זאת למשפחתי,אך עצוב לי מאוד ואני מרגישה 'אכולה' מבפנים,ואולי תוכלו לשפר קצת את מצבי. בתודה מראש, מתוסכלת

שלום לך מתוסכלת, קראתי שוב את התכתובת שלך עם גדעון, והבנתי שאת מסתירה את המצוקה שלך אפילו מן המטפל שלך, מתוך חשש שילעג לך או לא יבין אותך. נדמה לי שאת מפסידה פעמיים: פעם אחת מן העובדה שאת נשארת לבד עם התחושות ש'אוכלות אותך מבפנים', ופעם שניה מן העובדה שאת מקבלת טיפול חלקי. את מנחשת את תגובותיו של המטפל, אולי על סמך ניסיון קודם עם דמויות אחרות בחייך, שבגדו באמונך ואכזבו אותך. היכולת לשבור דפוסים אוטומטיים ישנים דורשת אומץ רב וכוחות שכרגע זמינים לך באופן מוגבל. אבל זה אפשרי. כרגע, לא נותר לנו מכאן אלא לחזק אותך, ולקוות שתוכלי להתגייס למען עצמך, ולמצוא את המישהו או המשהו שיש בהם נחמה. לפעמים זה חבר או דמות קרובה, לפעמים זה שדה של חרציות, לפעמים ספר טוב, שיר ברדיו, בגד חדש - כל מה שיכול לגרום לך לחייך, אפילו לזמן קצר. מקווה שהאביב בכל זאת יעשה את שלו ליאת

בעקבות התכתובות איתך ועם גדעון אזרתי אומץ ושיתפתי את המטפל שלי בהרגשתי, והוא אומנם לא צחק עלי כפי שחשבתי שיעשה, אך גם לא נסחף לרחמים העצמיים שלי, ולא נתן לי להיסחף אליהם, ובסוף הפגישה אומנם הרגשתי לא השתפר פלאים והדכדוך לא נעלם לגמרי, אך היא כן השתפרה קצת,וחשתי הקלה מסויימת. תודה לך ולגדעון.