שלום, אשמח לעזרה.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מישהי מאוד נחמדה הפנתה אותי לכאן דרך פורום OCD בתפוז, אני מאוד אשמח לעזרה. אני הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית נהדרת, ממש נחמדה ונעימה. הבעיה היא שאני לא פתוחה איתה. יש לי או סי די, חרדה חברתית ודיכאון. אני מצליחה לדבר רק על האו סי די. קשה לי לדבר איתה על הדיכאון, אולי זה קשור לחרדה שלי, אני פוחדת שתראה בי מסכנה. למרות שידוע לי שכרגע- רק היא יכולה לעזור לי. מה אני אומר לה? שלפעמים בא לי ממש למות? אני לא מסוגלת... מה אני אומר לה? שהדבר היחידי שנותן לי חשק לחיות זה אך ורק מוזיקה? מה היא תחשוב עלי? על תצחקו עלי, אבל באמת שזו בעיה בשבילי... ועוד משהו, קשה לי לדבר איתה על דברים שלא קשורים להפרעה שלי. כמו למשל שההורים שלי הולכים להתגרש וזה ממש מפריע לי. זה לא שאכפת לי אם יהיו או לא יהיו יחד, אני מספיק גדולה בשביל לקבל את הרצונות שלהם... וזה גם לא מעניין אותי ממש. אבל הם מכבידים עלי בצורה לא נורמלית, אני עומדת בינייהם, אני מקבלת את כל האשמות, אני בוכה בגללם, אני רואה אותם בוכים בלילה... וזה לא ממש עוזר לי להבריא. התחלתי לקחת רסיטל לפני שלושה שבועות והעייפות הורגת אותי, הפסיכיאטרית אמרה שזה יחלוף עוד מעט, אבל זה קורה... ואני נאלצת למצוא אנרגיות משום מקום בשבילהם. ולמרות הכל, אין לי האומץ לדבר איתה על זה... אולי בגלל שהיא אישה. מה עושים? אין לי ממש עם מי לדבר... פעם זה היה עם אמא אבל עדיף שאניח לעיניינים ביניהם להרגע, למרות שזה תהליך לא קצר שדיי יהרוג אותי. אני אשמח לכל מילה. באמת. שיהיה סוף שבוע נפלא וצבעוני לכולם
אני במקום מאוד אגוצנטרי עכשיו, אבל הרי לך שיר: :) ************************************************************* אבשלום רוקפור מילים: אורי זוהר, נועם ענבר, שלום חנוך לחן: שלום חנוך יום אחד, יום אחד, שם נולד לטייל ביער, ורקמה מחוטים של זהב בן מלך קטן, אם חורגת וסוס לבן. יום אחד, יום אחד בית קט ונפתח השער... נסיכה עייפה נרדמה על קרן של אור, בא אורח על סוס שחור. למה לא, למה לא עכשיו, מה שבטח יבוא רק מחר. למה לא, למה לא עכשיו מה שבטח יבוא מחר. לא היה, לא היה סוס לבן, נסיכה ביער לא היו אגדות מעולם היה רק חלום לא באושר, אך עד היום לא היה לא היה שלום. אבשלום, אבשלום כמו חלום, כמו חלום בקיץ למה לא, למה לא, למה לא יבוא כבר עכשיו מה שבטח יבוא מחר.
אני התקבלתי לבן גוריון לאוני' בירושלים ולטכניון אבל בחרתי בתל אביב ברגע האחרון.. סתם, סנטימנטים
תופח הוא תפוח, ומוז היא הבננה... ג'ס הוא אגס ובלהבלהבלהבלהבלהבלהבלה
שלום מור, אני בטוחה שאת מכירה את הקושי לדבר בפתיחות מעוד מקומות בחיים, ולא רק מהקשר עם המטפלת. העניין הוא, שהקשר שלך איתה מהווה הזדמנות לבדוק את זה לעומק: מה קורה לך כשהמגע הרגשי מתהדק והאינטימיות גוברת? מדוע יש דברים שמותר להגיד ויש דברים ש"אסור"? מה מבייש אותך בדיכאון שאת חווה? ועוד המון שאלות. אני יודעת שזה קשה מאוד, אבל נסי בפגישה הבאה "לקחת אוויר" ולהגיד לה שקשה לך להגיד דברים מסוימים. גם אם עדיין לא תדברו על התכנים עצמם, משהו ייפתח ביניכן... ובכל מקרה, את תמיד מוזמנת לספר גם לנו בפורום. בברכה, אורנה ראובן-מגריל
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
