כעסים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ההודעה שלך התקבלה בהצלחה
היא נמצאת כעת בבדיקת עמידה בנהלי הפורום
ההודעה צפויה להתפרסם תוך 24 שעות ממועד הגשתה
במידה וההודעה לא פורסמה בתוך 24 שעות, מומלץ לעיין שוב בנהלי הפורוםולהעלות את ההודעה מחדש.
שמתי לב לאחרונה שכשמישהו קרוב כועס עלי זה גורם לי להרגיש שוב כמו ילדה קטנה נזופה ע"י אביה. באותו רגע, אני שונאת את מי שכועס עלי, מתרחקת ממנו, מתקשה להסתכל לו בעיניים, ומפנה את כל האנרגיות שלי להענשה עצמית. מיד אני מוצאת את עצמי אשמה. לוקח לי זמן לשוב ולהתקרב, ושלא לדבר על "להשיב אש". מעניין אותי איך אחרים מרגישים שכועסים עליהם. מוכנים לשתף?
אל תבהיי בתהום, היא עלולה לנעוץ מבטה בחזרה אל תתהדרי בעלי כותרת ובכחל וסרק, הם לא לך את לא מה שעשו לך, את לא מה שאת עשית את לא מה שתעשי את לא מה שמשמח או מכאיב לך הקשיח והנוקשה שבור ישבר העדין והגמיש ישרוד גם את המבול המבול שלך
שלום דושקה, את מתארת מצב מוכר, בו משתחזרים בחיים הבוגרים תחושות, רגשות ודפוסי תגובה שהתבססו אצלינו בילדות, בעקבות חוויות מוקדמות. לפעמים השחזור הזה עושה לנו צרות כאנשים בוגרים, וכדאי לדעת שניתן לטפל בכך ולמתן במידה רבה השפעות מוקדמות כאלה. נשמח לשמוע חוויות דומות מאנשים נוספים. ערב נעים ליאת
הדובר ב"הילד הזה הוא אני" דיבר על זה... אבל הוא לא הציע פתרון חבל
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
