רע לי

אני בת 25. קשה לי להיות לבד, אני משתגעת מזה, מזה שנתיים נפרדתי מבעלי ומאז רגע של שקט נפשי לא היה לי. אני לא מבינה בשביל מה העולם הזה קיים, בשביל מה לקום בבוקר, בשביל מה לשמוח, לעשות משהו, אני לא מאמינה שיהיה לי טוב מתישהו. הורים שלי גרים בחו"ל,אין לי שום תמיכה. אני מתביישת מזה שרע לי ומזה יש לי בעיה להתקשר עם אנשים, קשה לשמוע סיפורים על בני זוג מנשים בעבודה. עובדת אני רק בשביל שיהי לי איך לשלם עבור דירה שכורה. אני מפחדת להתאבד. אני לא מבינה למה אנשים מתאמצים בחיים, בסופו של דבר כולנו נמות, אז מה זה משנה מתי, 20 שנה יותר מוקדם או יותר מאוחר, חוויה מיותרת

נשמע לי כמו דיכאון קליני, חמודה... גם אני הייתי במצב דומה ויצאתי מזה. כשאת מדוכאת היכולות הקוגניטיביות שלך מדרדרות. את פחות יכולה או לא יכולה כלל לדמיין מצב עניינים טוב יותר, החשיבה נעשית נוסחתית וקבועה... מקווה שטיפול שיחתי\תרופתי יעזרו לך. היי אמיצה ושמרי על עצמך http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/598/xFT/546596/xFP/546589

טלי יקרה, את מתמודדת כרגע עם תחושות של בדידות ואובדן שלא עובד, ומכאן חוויית הייאוש והדיכאון. ככל שהדבר נראה מפליא בעינייך כרגע, גם לאנשים שאינם נמצאים בזוגיות יש סיבות טובות לקום בבוקר. כמו שהיאם הזכירה, במצבי דיכאון אנו נוטים לאמץ נקודת מבט פסימית מאד על העולם, על עצמנו ועל עתידנו. הכל נראה שחור, טוטאלי וחסר סיכוי. הפורום שלנו כבר ידע דיונים מסעירים ומרתקים על טעם החיים ומהותם, וכפי שאנשים טובים מעידים כאן חדשות לבקרים - כשיוצאים מהדיכאון, נקודת המבט משתנה, העננים מתפזרים, והחיים נראים שוב כבעלי משמעות ותכלית. כדי לקצר את סבלך, וגם בהתחשב בעובדה שאין סביבך כרגע מערכות תמיכה טבעיות כמו משפחה וחברים, אני ממליצה לך בחום לפנות לקבל עזרה פסיכולוגית מאיש מקצוע. כיום אפשר לקבל טיפול טוב ולא יקר במסגרת קופות החולים או המרפאות הציבוריות. אני שולחת לך הרבה עידוד וכוח, ומקווה לשמוע על שיפור מהיר בהרגשתך. בהצלחה ליאת