מה דעתכם?

כולם מוזמנים לתרום את דעתם, מה אתם חושבים שעדיף: שפסיכולוג יהיה אדם "נורמלי" לחלוטין מאז ומתמיד, או בן אדם שהצליח להתנרמל במידה שמספיקה להפגנת חזות של אדם שמצוי בהרמוניה פנימית? (לדעתי זה לא אותו הדבר) לאינג למשל, היה מופרע לגמרי, בן אדם שנשמע שהלך על הקו שבין הנוירוטי לפסיכוטי לא פעם... והיו בו תובנות נפלאות בנוגע לפסיכופתולוגיה.

שלום לורנה, אישית, אני חושבת שהנורמליות מכילה טווח רחב מספיק של יצירתיות, פראות והרמוניה. מעבר לכך, יש הבדל בין התכונות שמאפיינות מטפל מוכשר, ובין המאפיינים של כותב או תאורטיקן מבריק. בברכה, אורנה ראובן-מגריל