הפסקתי!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הפסקתי את התרופות! איני מרגישה שהן עוזרות ברמה כזו שאיני יכולה לחיות בלעדיהן. החלטתי לקחת אחריות על חיי ולהתחיל להזיז את העניינים לכיוונים חיובים בלי לוותר ובלי להחליק ולעגל פינות (מה שכנראה קרה באמצעות הכדורים). במקום להילחם קיוויתי שהן יביאו את הגאולה ונשארתי באותו מקום. אני שמחה על כך. יחד עם זאת, אני מודה שהייתי מעט לא אחראית - הפסקתי את העניין חד צדדית. לא התייעצתי עם הרופא המטפל. כל פעם שהעלתי את הנושא אמרו לי שעדין לא הגיע הזמן. מתי הוא יגיע? כשהם יחליטו? יידעתי את החברה הקרובה ואת המשפחה על הפסקת הטיפול וביקשתי את סליחתם וסובלנותם על "מתקפות" מצבי הרוח אשר מגיעות. אנחנו מתייחסים לענין בהומור - ומחכים שהענין יעבור. מצבי הרוח הם בעיקר קוצר סבלנות. לא משהו מסוכן, לא לי ולא לסביבתי. כבר שבוע שאיני נוטלת את הכדורים. יש לי שעות של סחרחורות קלות, דופק מהיר וקוצר נשימה. (האם זה באמת בגלל התרופות?) אנא, אל תטיפו לי על המעשה "הבלתי אחראי" שעשיתי - אני מרגישה מאוד חזקה דווקא עכשיו בלי התרופות, אני מאושרת על קבלת האומץ ונטילת האחריות ומקווה שבעזרת הכוונה מתאימה אוכל להיות יותר ויותר חזקה ופחות ופחות מסוממת (כך לפחות הרגשתי). יחד עם כך אני קצת מפוחדת - מודה מה הולך לקרות הלאה? כמה זמן ימשכו תופעות הלוואי הללו? (נטלתי 40 "מג ציפרמיל ליום) אודה לכם מאוד על מתן תשובה מהירה
למיכל שלום! לפי מיטב ידיעתי את צריכה להפסיק באופן ממש הדרגתי את התרופה. ז"א לקחת חודש חצי מהכמויות ואח"כ- יום כן יום לא ואז לרדת לגמרי. הטעות שלך היא לא ההחלטה להפסיק אלא דרך ההפסקה. בגלל זה יש לך תופעות לוואי כאלה. אני מניחה שכשהתחלת לקחת את הטיפול לא התחלת מייד מ-40 מ"ג אלא עלית בהדרגה. הגוף שלך עכשיו באמת סובל משינוי קיצוני. תבדקי מה את יכולה לעשות עכשיו. מקווה שתרגישי טוב.
תודה שגית, אם זו מידת הסבל הצפויה לי אני מוכנה.
כל עוד תיקחי אחריות על חייך תמיד תהיי בדרך הנכונה פשוט כי לכל אחד דרכו שלו מאחל לך בהצלחה גם אם השינוים נראים כרגע אפשרים שווה לברר בכל זאת מהי צורה נכונה לנסות ולהפיק כל עוד ההחלטה שלך היא החלטה מודעת הרי הבחירה היא שלך הרופא תפקידו להביא בפניך את כל ההשלחות אך ההחלטה היא שלך!! כך זה בכל מחלה שהיא, רק שמגיעים למחלות פסיכאטריות הרבה פעמים נשללות זכויות יסוד [מה לעשות עם הגוף שלך ,צורת טיפול וכד'] ללא הבדלה בין טיב וסוג המחלה מה הבעיה המאובחנת אם מותר לשאול
כך אני מתארת לעצמי שאת מרגישה, ובחזרה לחיי, פירושו התמודדות אמיצה עם כל מה שכרוך בהם, דברים יפים ונחמדים, מול דברים לא נעימים וקשים. כמו כל אדם מן השורה, מצאי לך פינוקים קטנים, מצאי לך דרך הרפיה נעימה, מצאי לך דרך שנראה לך שתוכלי ללכת בה, אל תקפצי גבוה מידי, כי אם נופלים, הנפילה יותר כואבת, אבל אל תפחדי לנסות, כי אם לא מנסים לא מצליחים, וגם אם יש נפילות לפעמים, אל תפלי ברוחך, ראי את זה תמיד כ"ירידה לצורך עליה" דוקא כנמצאים בתחתית ההר, קל יותר לקחת זינוק ולעלות למעלה. אז חזקי ואמצי. ואנו נחזיק לך אצבעות.
רוז יקרה אני עוקבת אחר דברייך מדי פעם...ורציתי לשאול אותך בתור אדם שנשמע מאוזן ובריא נפשית..(לפחות בזמן שאת כותבת כאן :))) הנני עומדת בפני החלטה אם לקחת כדורים נוגדי דיכאון או לא, זה בעקבות איבחון של דכאון קל אחרי לידה. אני שנה ושלושה חודשים אחרי לידה, היה לי קשה מאד להתמודד בכל התקופה הזאת אך כל הזמן דחיתי פגישה עם פסיכולוג למרות שעלה בדעתי שדיכאון מעין זה הוא אפשרות סבירה מאד למה שעובר עליי.... לפני מספר ימים נפגשתי עם מטפלת והיא המליצה ללפגוש פסיכיאטר כדי לבחון אפשרות של תרופה. הדבר מרתיע אותי מאד מכמה סיבות: התמכרות אדישות שנובעת מציפייה לנס שיקרה ממקור חיצוני ומתן אחריות על חיי בידי אנשים אחרים ותרופות וכן- דעת הסובבים אותי ואנשים שאבוא איתם במגע בעתיד אשר מידע אודות מצבי עלול להגיע לידיהם אודה לך אם תעני לי..ותאירי את דעתי לצדדים נוספים ... ואשמח מאד לשמוע כאן אנשים נוספים שניסו או עדיין משתמשים בתרופות כגון אלה וחושבים שיוכלו לעזור לי בדרך כלשהי ... הרבה בריאות דפני
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
