אני לא נורמלי... זה קצת ארוך אבל בכל זאת..

כן לצערי השלמתי עם העובדה הזאת די מזמן.. זה התחיל עוד בכיתה י' ונמשך יום לפני הצבא שידידה שלי פחדה שאני אתאבד ושלחה אליי גדוד שוטרים. וזה לא קרה בגלל הצבא, לא חששתי מזה והיה לי בסדר שם. עכשיו אני אחרי צבא, 6 שנים ואני לא זוכר מתי הייתי מאושר באמת. אני עצוב וחושב הרבה פעמים על מוות ולא מבין למה באמת אני כאן ואני לא אעשה כלום כדי לא לפגע באנשים קרובים.יש הרבה סיבות לזה אבל למה להיכנס..השאלה היא כזאת!! אתם הולכים להעץ לי כולם ללכת לפסיכולוג, אני לא מוכן לזה ולא מוכן לקחת כדורים..מסיבה פשוטה שאני לא מאמין בזה ולא אני לא מוכן לנסות משהו שאני לא מאמין בו אפילו קצת. האם אאפשר איך שהוא מדעית לבדוק ת'מוח..לבדוק מה קורה שם? שאני אדע שאולי זה גנים או משהו שנהרס כשנפלתי מאופניים (סתם דוגמא).

שלום לאנונימי, אני חושבת שאין שום דבר לא נורמלי בעצב ותחושות דיכאון. זה עצוב, זה כואב, אבל זה נורמלי ואנושי. לידיעתך, דיכאון הוא דווקא מצב שנחקר רבות. יש מספר סיבות אפשריות לדיכאון (על נפילה מאופניים לא שמעתי כסיבה לדיכאון, אבל אולי עוד יכתבו על זה משהו... ) * גורמים גנטיים - נמצא שילדים להורים דכאוניים סובלים גם הם מדיכאון בסבירות גבוהה יותר מילדים להורים ללא דיכאון. אז כן, יש כאן מרכיב גנטי. * גורמים ביולוגיים - העובדה שתרופות מסייעות במידה רבה בשיכוך מצב הרוח הדכאוני, יכולה להעיד על מעורבות של מנגנונים וחומרים ביולוגיים (סרוטונין נמצא קשור בדיכאון, אך לא רק הוא). * גורמים פסיכולוגיים - דיכאון נמצא קשור בנסיבות חיים קשות כגון אובדן, אסון, גירושין, התעללות, וכו'. * גורמים אנטומיים - הפתעה! הפתעה! יש חוקרים שמצאו כי פעילות יתר של האונות הימניות-קדמיות של המוח גורמת לדיכאון. גם נזק מוחי לאונה השמאלית יכול לגרום לדיכאון בסבירות גבוהה יותר מאשר נזק לאונה הימנית (אולי בכל זאת הנפילה מהאופניים אשמה בכל). אני שמחה לבשר לך, אם כך, שלא תמיד מה שאין אנו יודעים אינו קיים באמת. יש הרבה מאד ידע בתחום הדיכאון, והרבה מאד ידע איך לטפל בו. בכל מקרה, זכותך לא להאמין, והבחירה להמשיך לסבול היא בחירה לגיטימית. ליל מנוחה, שקט ושלווה ליאת

שלום, אני חושבת שאתה מכשיל את עצמך. אתה מתמודד עם תחושות לא נעימות, דיכאון ומלנכוליה ובכ"ז שולל טיפול תרופתי או פסיכולוגי באמתלה של "לא מאמין בזה". אני חושבת שזה הסבר מאוד שטחי ולא בוגר, עיקשות ונוקשות וחוסר פתיחות משוועת. אם אתה מסתייג מה"קונבנציונאלי" אני ממליצה לך לקרוא את הספר "ללא פרוייד, ללא פרוזק" שנכתב ע"י פסיכיאטר ומציע פתרונות חדישים, טבעיים ומעניינים מאוד. אני מקווה בשבילך שיגיע יום ותרצה באמת להיות מאושר, או לנקוט בצעדים שיגרמו לזה להתקיים. צריך לקחת יוזמה וקצת אומץ לנסות משהו אחר. בהצלחה, מאחת שלא מוכנה לוותר לעצמה ורוצה להרגיש טוב ולחוות הנאה בחיים.