אספרגר או הפרעת אישיות סכיזואידית - לאבי

לאבי שלום, קראתי בעניין את פנייתך וברצוני להוסיף על חוות דעתה המקצועית של ליאת: בתסמונת אספרגר מאובחנים כשלים חברתיים הכוללים חוסר יכולת לזהות סימנים חברתיים וקשיים בתקשורת. זוהי בעיקר מגבלה של יכולות ומיומנויות בין אישיות. בהפרעת אישיות סכיזואידית המאפיין העיקרי הוא חוסר רצון או חוסר עניין בקשרים חברתיים. שתי האבחנות מתאפיינות בליקויים חברתיים משמעותיים אך נבדלות בסיבה: חוסר כישורים או חוסר ברצון. כמובן שהעדר כישורים בין אישיים מוביל גם לחוסר רצון באינטראקציות חברתיות ומאידך חוסר עניין חברתי לא מעודד התפתחות של כישורים חברתיים לכן בסופו של דבר הסימפטומים דומים וזוהי יותר שאלה של הביצה והתרנגולת. לגבי טיפול, אכן טיפול באספרגר הוא לרוב טיפול התנהגותי של רכישת מיומנויות חברתיות (ולרוב מוצע יותר לילדים שמתקשים לתפקד בהעדר מיומנויות אלה). לגבי הטיפול בהפרעות אישיות בכלל, אין הסכמה כללית בקרב מטפלים למעט ההסכמה שהטיפול קשה. בדרך כלל אלה המאובחנים בהפרעת אישיות סכיזואידית כלל לא פונים לטיפול שכן כאמור הם כלל אינם מעוניינים בקשרים אינטימיים. הם יפנו לטיפול רק אם ישנה השפעה עקיפה של התנהגותם המפריעה להם. לכן בעצם השאלה היא מה מטרתך לגבי טיפול פסיכולוגי, מהם הקשיים שלך ומה היית רוצה לשנות. אם היעדר מיומנויות חברתיות מפריע לך, הייתי פונה בכל מקרה לטיפול מסוג התנהגותי (אפשר אף קבוצתי). אם אתה מעוניין להבין את עצמך יותר טוב, יש מקום לטיפול דינאמי, שאכן אינו שם דגש על האבחנה ונוטה להתייחס לכל מטופל כאל פרט הנבדל מכל האחרים. כלומר מנקודת מבטה של הפסיכולוגית שלך אכן אין משמעות לאבחנה, אבל בכל זאת יש להתאים את הטיפול לבעיה, והבעיה לדעתי היא לא האבחנה שלך אלה מה אתה חושב שאתה רוצה לשנות.

אחת, תודה על תשובתך. קראתי מאמרים בנושא זה. בחלק מהמאמרים מטילים ספק בעצם קיומה של הפרעה מסוג אספרגר. במקרה שלי, מדובר כנראה בהפרעת אישיות, כך סבור גם הפסיכיאטר שהייתי אצלו. הפסיכולוגית שלי טוענת שרוב הפונים לטיפול דינמי עושים זאת עקב הפרעת אישיות, גם אם הם מתלוננים על דברים אחרים (חרדה, דיכאון וכו'). מגיל קטן מאד (גן ילדים) הייתי ילד בודד ומתבודד. אני רגיל להיות לבד אבל זה גם מפריע לי.

ערב טוב אחת, תודה על חידוד הדברים והרחבתם. נעים להיווכח בנוכחותך כאן, תהיי אשר תהיי. בואי עוד. ליאת