שאלה

ליאת, הייתי מעונינת לדעת מה בעצם "עובר" על ילד שהוריו מתגרשים? ושאלה נוספת לגבי הפרעה כפייתית, מתי ניתן להגדיר פעולה מסוימת שהיא אובססיה,היכן עובר הגבול?איך אתה יכול לדעת אם פעולה מסוימת שאתה עושה היא אכן אובססבית. הרי אני מאמינה שכל אחד "מכור" למשהו, לא? (או שרק אני)

ערב טוב, אין ספק שמשפחה שלמה ומאוחדת היא המקום המועדף להתפתחותו של הילד. כשהמערכת המשפחתית, האמורה לספק לילד את צרכיו הפיזיים והנפשיים מתערערת, מופיעות - כמעט בהכרח - תגובות רגשיות קשות אצל הילדים. באופן כללי, יכולתם של הילדים להסתגל לגירושי הוריהם תלוייה בגורמים ובמשתנים רבים, ובהם גיל הילד, השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, האינטליגנציה שלו, מינו, היקף השינוי שיחול בסביבתו, רמת העוינות בין ההורים, ועוד. ילדים מגיבים בדרכים שונות לגירושי הוריהם. אופי התגובה ועוצמתה תלויים, כאמור, בגורמים רבים ושונים. נזכיר עוד את מבנה האישיות של הילד, חוויותיו הקודמות, התפתחותו, מספר הילדים במשפחה, אופי הסכסוך המשפחתי, איכות מערכות התמיכה העומדות לרשותו, ונכונותם של ההורים להתייחס למצוקה של הילדים. למרות שהתגובות למשבר יכולות להיות מאד מגוונות, ישנם כמה סגנונות תגובה שכיחים, המופיעים אצל מרבית הילדים שהוריהם התגרשו. הכוונה לרגשות אשם, חרדה ודאגה מפני העתיד לבוא, חרדת נטישה, תחושות עצב, אובדן, כעס אכזבה ותסכול, בעייה של נאמנות כפולה כלפי ההורים, תחושות נחיתות ובושה. כל האמור לעיל, מתייחס כמובן לטווח הזמן הקצר שלאחר הגירושין. לחלק השני של בקשתך, הייתי מעדיפה לא להתייחס כרגע, משום שאני יודעת מדוע את שואלת זאת. אשיב רק אם מאד תתעקשי... ערב נעים ליאת

היי, אובססיה היא מחשבה, דחף או דימוי החוזרים ומטרידים את האדם באופן חודרני ולא-תואם, החורג מן הדאגה הרגילה והמקובלת אל מול בעיות החיים הרגילות. האובססיה מלווה בדר"כ בתחושת מצוקה וסבל, והיא מפריעה באורח ניכר לתפקוד התקין. אדם הסובל מאובססיה יעשה ברוב המקרים ניסיונות לדכא או לנטרל את המחשבה הטורדנית באמצעות מחשבה אחרת או פעולה כלשהי. מרביתנו יכולים לדעת מתי עובר הגבול בין דאגה או חשש טבעיים, לבין אובססיה. מי שלא יכול לעשות זאת בכוחות עצמו, מוטב שיפנה לעזרת פסיכולוג או פסיכיאטר. ערב טוב ליאת