דילמה

אז ככה.. 1. אני מתארח אצל אחי בארה"ב, גר איתו ועם השותפה שלו. יש לה חבר, אמריקאי, 3 חודשים, שנמצא אצלנו 24 שעות ביממה ופשוט חונק אותה (ואותנו) בנוכחות שלה. למה זה מפריע לי כ"כ, ולהם לא? 2. הכרתי בחורה ישראלית פה, שאחרי שהיה לי איתה תאקל קטן, הלכה וסיפרה לחברה שלה, מבוגרת יותר, שאמרתי עליה (על החברה) כמה וככה (והחברה היא נכס פה בעיר, כולם אוהבים אותה). אחי אמר לי שיש אנשים כאלה - שכל מה שמספרים להם, הם הולכים ומספרים לאחרים (אפילו משתמשים בזה כתחמושת נגדך). אני גם הייתי ככה, הייתי מסכסך בין אנשים בתקופת הצבא. למה זה? מה יצא לי מזה? מה יוצא לה מזה?

היי, נחמד לשמוע מאחינו שבגולה ! כדי להבין לעומק את המניעים השונים להתנהגותנו יש צורך בחקירה עצמית דקדקנית, עם או בלי פסיכולוג. מסתבר שאנחנו שונים מאד בהעדפותינו החברתיות. יש אנשים שהחיכוך האינטנסיבי בחברתם של אנשים אחרים מכביד עליהם, ויש כאלה שמחבבים זאת. כנראה שאתה ואחיך קצת שונים בעניין הזה. אפשרות נוספת היא קנאה לאחרים, כלומר - הקושי שלך להתחלק באנשים שאתה אוהב. יכול להיות שאתה רוצה אותם רק לעצמך, וקשה לך כשמישהו נוסף נכנס לתמונה. הסכסכנות היא דרך להשאיר על ידינו אנשים אהובים, מפחד לאבד אותם לטובת מערכת יחסים חדשה. בטיפול פסיכולוגי אפשר להתמודד עם הפגיעות הזו, ולנסות לאמץ עמדה חדשה כלפי עצמנו וכלפי הזולת. מעבר לזה, רציתי לספר לך שמפלס הכינרת שלנו עלה בכשני סנטימטרים, שרון עדיין בתרדמת, והקלמנטינות והתפוזים בשפע. אומרים שבשבת ירד שלג בחרמון. תחזיקו מעמד, שם, ושובו בשלום לישראל בבוא הזמן. ליאת

ומה לגבי המנהג שלי לשפוט אנשים? אני מרבה לשפוט אנשים (זה בן 34 ואין לו עבודה, זאת בת 35 ואין לה מכונית) וכו' וכו'. אחי, בן 27, אמר לי שאין לי זכות לשפוט אנשים כי לא הייתי בנעליים שלהם ועוד לא הגעתי למצבים כמו שלהם (לשלם שכר דירה, לקנות מכונית וכו') אבל לו יש זכות לשפוט כי הוא מכיר את המצבים האלה.. WHATEVER למה בעצם שופטים אנשים אחרים? זה מין הרגע קבוע אוניברסלי, לא?