זקוקה לעזרה ועצה דחופה

שלום רב, אני מבולבלת ולא יודעת איך לעזור לאמא של החבר שלי,לדעתי יש לה בעיות נפשיות חמורות.פעם אחד הייתי אצלם בבית,כחצי שעה לפניכן היא התעצבנה על בנה הבחור,חזרה הביתה והשתכרה,היא בכתה והייתה מספרת עד כמה שהיה לה קשה לגדל 3 ילדים ואיך שכואב לה שלא מכבדים אותה (הילדים) אחרי כחצי שעה היא התחילה להקיע והתעלפה,ניסיתי להחזיר אותה להכרה,איך רק אחרי 15-20 דקות הצלחנו,איך היא פתחה את עינייה והעישונים שלה לא זזו כמו לבן אדם עיוור,היא טענה שלא רואה כלום,פתאום התחילה לצעוק שרוצים להרוג אותה,נכנסה לפניקה והתחילה להביא מכות עם רגליים וידייים,אחרי זה כמה והתחילה להסתובב בחדר ולהרביץ לכל מי שהיה בחדר ועדיין טענה שלא רואה כלום,איך ידע בדיוק באיזה מקום מי עמד ובמדוייק ניגשה לכל אחד והביאה מכות .אחרי כמה זמן הצלחנו להשכיב אותה והחזקנו אותה,היא כאילו נרדמה תוך שנייה והייתה נוחרת חזק ובתדירות גבוהה, כשבדקנו את עינייה,לא ראינו את העישונים (רק את הלבן שבעיניים),אחרי כמה דקות היא שוב פעם חזרה להכרה,נייתה אגרסיבית,להרביץ לכולם וטענה שרוצים להרוג אותה (בלי לזהות מי אנחנו,גם לא לפי הקול),איבדה שליטה על הסוגריים,עד הלילה היא לא הפסיקה,הייתה מנסה להקיע בכח,לא זיהתה אף אחד ולצעוק שהיא לא רואה כלום. בד"כ אם היא מתעצבנת על בנה הקטן (בן21),היא6 מתחילה לצעוק עליו,להרביץ לו ולהגיד שהוא ילד לא רצוי,חבל שהיא לא הפילה אותו,יש לה רק 2 בנים והוא לא הבן שלה כאשר זה מאוד פוגעה בו,פעם היא אפילו הרימה עליו סכין,מזל שהוא נסגר בחדרו. אתמול הכל היה שקט,לא הייתי אצלם,איך חבר שלי סיפר מה בדיוק התרחש שם. הוא "בטעות" הביא נוד,אמא שלו התעצבנה וזרקה בו שלט,פגע בכופסה המפוארת שלה שהייתה מזכוכית ושברה אותה,כמה והתחילה שוב פעם לקלל אותו,להרביץ לו ולהגיד כל מיני דברים כמו למה לא הפילה אותו וכו'.חבר שלי נסגר בשירותים,היא ניסתה לשבור את הדלת,איך לא הצליחה,התקשרה לחברה שלה שהיא גם שכנה,כשהחברה שלה הגיעה היא (אמא) התחילה לבכות אחרעי זה להתגלגל על הרצפה,לקלל את החבר שלי,לקוע את החולצה שהיא לבשה,לנשוך את עצמה ולהוציא לעצמה שיערות.לקחה מהחדר שלו את השמחה והכרית של החבר שלי ואמרה שיעוף מהביצ,היא טענה שכשהוא יחזור הביתה היום,כל הבגדים שלו יהיו בחוץ ושאין לה בן יותר,יש לה רק 2 בנים (לא כולל אותו).אני מאוד פוחדת שהיא יכולה לפגוע בו,אפילו להרוג אותו או את עצמה.אתמול היא שברה שולחן בסלון להפכה לחבר שלי את כל החדר,היא די חזקה,ההתנהגות שלה די בולטת גם בימים ה"שקטים" היא מקללת,היא יכולה להביא נוד כשהסלון מלא אורחים ולצחוק על זה.יש לה יציאות מוזרות,איך ההתקפים שלה זה מאוד מסוכן לדעתי. חבר שלי לא מסכים שנביא אותה לבית חולים מיוחד ,אני בספק שהוא יסכים לדבר עם רופא פסיכיאטר לגביה,אני מאוד פוחדת,גם לו לפעמים יש התקפי כעס שהוא מאוד מכאיב לי,עד שאני לא מתחילה לבכות כמו ילדה קטנה.אני אוהבת אותו מאוד,איך אינני יודעת כיצד לסייע לו,דבר אחד אני יודעת בודעות,אני אשתגע בעצמי אם לא אפתור את הבעיה. בבקשה עזרו לי. תודה רבה מראש [email protected]

ערב טוב, התיאור שלך בהחלט נשמע כזה המחייב התערבות של דמות טיפולית מקצועית. אפשר להסביר לחבר שלך שמניעת טיפול במקרה כזה אינה עושה חסד עם אמו, אלא דווקא מזניחה אותה ואת כל בני המשפחה. אם יש רתיעה מפנייה לפסיכיאטר, אפשר להתחיל מרופא המשפחה, שיוכל להפנות לגורם אחר במידת הצורך. כמובן שאי אפשר לסמוך על שיקול דעתה של האם עצמה, שכן יכולת השיפוט שלה מוטלת בספק. במידה ואי אפשר יהיה להפנות את האם לטיפול, תוכלי לשכנע את החבר שלך לפנות לטיפול בעצמו, ולצאת בהקדם האפשרי לחיים עצמאיים מחוץ לבית. בהצלחה ליאת

לליאת שלום רב, תודה רבה על התייחסותך ותשובתך. אתמול בערב ניסיתי לדבר עם החבר שלי והסברתי לו שזאת בעיה רצינית ואין זמן לחשוב,שאמו זקוקה לעזרה בדחיפות ושאיננו יכולים לעזור לה,לכן אנו חייבים לפנות לגורם מקצועי ,הוא הסכים ב5 דקות הראשונות,איך לאחר מכאן שאל "מה לבית משוגעים?-לא" ניסיתי להסביר לו שזאת מחלה ושאמו לא אשמה איך זקוקה לעזרה ולא ולפחות להגיעה ליעוץ ולראות איך אנחנו יכולים לעזור לה. אני מאוד אוהבת אותו,איך אני פוחדת ממנו לפעמים,מהתקפי כעס שלו שהוא מוציא עלי וכשזה נגמר הוא טוען שלא יודע למה הוא עושה זאת ושזה כואב לו להכיב לי,איך כאילו שיצר הרע שולט והוא לא יכול לעשות דבר. אנחנו ביחד 3 וחצי שנים ויש לנו תוכניות משוטפות לחיים,איך אני מאוד פוחדת מהדברים שקורים. אתמול הוא אמר לי שאמו בזמן האחרון (שנים אחרונות) נייתה יותר רגועה והוא לא רוצה לעשות דבר,זה נשמע לי כאילו הוא מרגיש שיבגוד בה אם ילך להתייעץ עם פסיכיאטר או פסיכולוג.שאלתי אותו מה הכוונה שהיא ניתה יותר רגועתמה היו מקרים כאלו או יותר גרועים בעבר? הוא שתק ואז אמר בעצם לו,כאשר אני בטוחה שהוא פשוט פוחד לספר לי את האמת.הוא גם הזכיר שהייתה תקופה שאמו הייתה לוקחת כדורי הרגעה,במשך כמה זמן (בערך שבוע אולי).אני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות.אני בעצמי לא חושבת שלהתייעץ עם פסיכולוג זה חטא או בגידה,ההפך,היו מקרים שכן הייתי מתיעצת וזה מאוד עזר לי לסדר את המחשבות שלי,אתם פשוט עוזרים עם השאלות שלכם לחשוב בכיוון הנכון ולמצוא פתרון.אם אני לא אמצא פתרון אז כנראה בזמן הקרוב אני זאת שתצטרך יעוץ. אם יש לך משהו להוסיף או להרחיב,אני מאוד אשמח (כולל המלצות למי לפנות ואיך בדיוק להסביר את הבעיה). תודה רבה מראש, בכבוד רב, אנג'ל