רגישות

שלום, שנים רבות הדחקתי את סף הרגישות הגבוה שלי (ולא נכנס כרגע לסיבות שגרמו לכך). עכשיו, הרגישות הזו מתחילה לחזור אלי. דוגמא- אתמול ראיתי אישה זקנה הולכת, וניכר שהיה לה קר. זה גרם לי לתחושת עצב. וזה רק מקרה "קטן" כי הוא לא תלוי ישירות בי.. השאלה- מה עושים? (אני רוצה כמה דעות מעבר לטיפול) איך מתמודדים עם דברים כאלו? דרך ההתמודדות שלי עד כה היתה פשוט הדחקה.. ואני יודעת שהשאלה נשמעת קצת מצחיקה, אבל אני באמת לא יודעת.

ערב טוב, אישה זקנה שקופאת מקור ברחוב זה דבר שקשה לראות. אישית, הייתי מודאגת יותר ממי שלא חש צער מול מראה כזה. ולעצם הענין. כולנו מצויידים במנגנונים המקהים עבורנו תחושות עוצמתיות בלתי נסבלות. לכל אדם יש את הסף שלו, שמעבר לו קשה לשאת. אנשים שונים מתמודדים באופנים שונים עם מראות/תחושות/רגשות/מחשבות שמעבר לסף. יהיו מי שיעדיפו להתכחש להם או להדחיקם אל מחוץ לתודעה. אחרים יוכלו 'לעשות משהו' עם אותו חומר מכאיב- למשל להתנדב למען קשישים במצוקה, ובכך להפחית את חוויית העצב והאשמה מול המראות הקשים. יש אנשים שהופכים תכנים קשים לנסבלים בדרך של הומור שחור. יהיה מעניין, כמובן, לשמוע כיצד אנשים אחרים מתמודדים עם רגישות-יתר מכבידה. בכל מקרה, יכולת ההדחקה ההולכת ונסדקת, יכולה להעיד על עומס יתר וצורך באוורור רגשי, אבל גם (אולי) על נכונות להתמודד באופן ישיר יותר עם חלקים מכאיבים וקשים שבתוכך. כיצד והיכן תבחרי לעשות זאת - רק את תחליטי. בהצלחה ליאת