טיפול ראשון אצל פסיכולוג

שלום רב, מחר אני אמורה להתחיל טיפול אצל פסיכולוג לקח לי המון זמן עד שהחלטתי לעשות את הצעד. המון התלבטיות עלו, הרבה שאלות אם בכלל אני צריכה טיפול כל צעד היה מלווה בהמון דאגות אם בכלל זה יעזור לי ומה בכלל עושים שם ולפעמים אני אומרת במה הוא יכול לעעזור לי בלהגיד לי תעשי כחה וכחה ואם זה משהו בי שאי אפשר לשנות בכלל אז אך אפשר לעזור. בכלל כל השלבים שצריכים לעבור מאוד מדאיגים אותי ובתך גם שלא ידעו שאני בטיפול האנשים שמסביבי. אני חייבת להגיד שאני מאוד בלחץ מהיום הראשון שלי. עוד משהו שרציתי לשתף אותכם המקום שהפסיכולוג יושב בו, הוא גם המקום במקרה העו"ד שנותן לנו שרות למקום העבודה שאני עובדת וגפ באותו קומה וזה עוד יותר מפחיד אותי שאני אתקל בו כשאגיע לשם. אשמח מאוד לקבל עצות וטיפים שיוכלו להרגיע אותי אני זקקוה לזה.

יפית שלום, אני מקווה שמשתתפי הפורום יגיבו למכתבך וישתפו אותך לגבי הפגישה הראשונה שלהם. זה אכן מעורר הרבה חששות: מה יהיה? האם הפסיכולוג יהיה מספיק אמפתי ורגיש? האם יבין את חששותייך ולבטייך? קשה באמת להיות רגוע, גם אם יבטיחו לך שיהיה בסדר, ושסביר שמדובר על איש מקצוע מיומן. זה קצת כמו כל דבר ראשון: היום הראשון בגן, בבי"ס, הדייט הראשון. הדברים הראשונים הללו שאנחנו רוצים מאוד להיות כבר מאחוריהם ולחשוב שסתם פחדנו וחששנו. אני מאחל לך בהצלחה רבה מחר, ממתין יחד איתך לחוויות של משתתפי הפורום לגבי שעת הטיפול הראשונה שלהם, את מוזמנת מאוד לשתף אותנו מחר איך היה, בברכה, גדעון

אני ממש לא אהבתי את הפגישה הראשנה. היא כללה שאלות מטישות אודות משפחתי המצומצמת והמורחבת ולוותה ברישום של כל דבריי. אך יחד עם זאת ...היום אני עדיין מטופלת כבר שבעה חודשים אצל אותה פסיכולוגית, מרגישה שיפור האיכות חיי וכנראה שזו דרכה. גרך אגב איסוף המידע והרישום ארך כשלוש פגישות. אך כנראה שהבירור היה חשוב וחיוני כי היום כשאנו משוחחות ואני מזכירה דמויות מחיי היא מכירה, זוכרת ויודעת מיהי כל דמות ועד כמה משמעותית היא עבורי. לדעתי אין לך מה להתכונן לפגישה הראשונה פשוט תזרמי. המטפל מכיר את המבוכה ויודע כיצד לנווט את המטופל. זה קטע מביך אך מסתבר שהכרחי. שיהיה לך טיפול יעיל, נעים ומוביל לחיים רגועים יותר בהצלחה

שלום יפית, אני זוכרת שגם אני, כשהלכתי לטיפול הראשון שלי התביישתי, ולא סיפרתי להרבה אנשים שאני הולכת לטיפול. היום אני ממש לא מתביישת בכך, ומספרת לכל מי שרק רוצה לדעת. אני חושבת שהתחושה של הבושה מהטיפול היא לא נעימה, ואני מאמינה שאין לך ממה להתבייש. להפך - את צריכה להיות גאה בעצמך שהחלטת לטפל בבעיה/בעיות שיש לך, בדיוק כמו שאת מטפלת בכל בעיה אחרת שיש לך, בין אם היא משפטית או רפואית אחרת. אני חושבת שלטפל בנפש זה אפילו עוד יותר חשוב, כי אם יש נפש בריאה וחזקה, כל חיינו משתפרים איתה, כולל הבריאות הפיזית. אני חושבת שאין כל בושה בלהודות שיש לך בעיות בינך לבין עצמך, שאת רוצה לפתור אותם, ולשפר את חייך. לכולנו יש בעיות, של מי יותר או פחות דומיננטיות בחיינו. ההבדל הוא רק בין מי שמחליט לעשות משהו איתם - לטפל בהם, או לא. אני מאמינה שברגע שלא תתביישי מהעובדה שאת הולכת לטיפול, תרגישי הרבה יותר טוב עם עצמך. מה גם, שהיום, בימינו זה הפך אפילו יותר יוצא דופן, אני חושבת, לא ללכת לטיפול ... ואפילו יש על זה סדרה מצליחה בטלויזיה. אם תשימי לב, בכל ראיון כמעט עם הרבה אנשים, המראיינים איך שהוא מגיעים לשלב שבו הם שואלים על הטיפול שבו היה המרואיין, או שאפילו המרואיינים בעצמם שמחים לנדב מעצמם מידע זה. אני מאמינה גם, שהבושה שלך מטיפול, היא נושא לשיחה אצל הפסיכולוג/ית...

לגדעון , לשירה, ונועה שלום רב. תודה על העידוד מצידכם זה היה מאוד חשוב לשמוע את הדעות והעצות של כל אחד ואחד מכם. ולך גדעון תודה ,תודה מכל הלב על התשבות שאתה נותן ועל התגובות המהירות שלך והעידוד. ראשית רציתי להגיד שהיום זה היה הטיפול הראשון קצת התרגשתי אבל אחר כך זה זרם הוא פשוט ביקש שאני אספר לו על קורות החיים שלי ממש כמעט מהתחלה. סיפרתי , אבל פתאום אתה לא זוכר כלום או פתאום כל מה שאתה מתכנן נעלם בסך הכל היה נחמד. רציתי לדעתהאם הטיפול הראשון זה רק לספר על עצמי כי מה שעשיתי לפי מה שזכור לי רק אני דיברתי הוא בקושי אמר משהו האם אני אמורה לא להסתיר ממנו כלום ולספר לו הכל כי ברגע זה אני קצת חוששת לספר הכל מרגישה מן בושה או חושבת שאולי הדברים האלה לא קשורים לנושא והוא לא צריך לדעת ונסטה לדברים אחרים ולא נטפל בבעיה שאני חושבת ישיש לי תודה ומחקה לתשובתכם.

יפית את אמורה להגיע בשלב מסויים למצב שאת מספרת לו הכל אבל את רק בתחילת הדרך ולכן זה לגמרי לגיטימי שלא יהיה לך נוח לעשות זאת. את יכולה להרגיש חופשיה לדבר על הכל, בין אם זה "קשור לנושא" או לא. הרבה מאד דברים נמצאים מתחת לפני השטח ולמילים והרבה פעמים "הנושא" בגללו באת לטיפול הוא לא הנושא המרכזי או הנושא היחיד. תפקידו של המטפל הוא לכוון אותך ולמקד אותך ותפקידך הוא (פחות או יותר) לדבר על מה שבא לך. לגבי חוסר ההתערבות שלו בשיחה - זה משתנה ממטפל למטפל עפ"י הגישה הטיפולית, אופי המטפל או צרכי המטופל. יכול להיות שבפגישה הראשונה היו לך הרבה דברים להגיד והוא לא רצה להפריע או שפשוט עדיין לא מכיר אותך מספיק. בכל מקרה אם זה מפריע לך, את יכולה לדבר גם על זה בפגישה הבאה בהצלחה

יפית שלום, קודם כל נשימת רווחה עמוקה - את הפגישה הראשונה עברת וזה אפילו לא היה נורא כלכך ואפילו קצת נעים. אז זו כבר התחלה טובה. הפגישות הראשונות הן פגישות היכרות - על הפסיכולוג להכיר אותך ואת בעיותייך. לאחר 2-3 פגישות אתם תסכמו ביניכם את ההמשך: כל כמה זמן תפגשו, מתי, על מה תעבדו. את יכולה בנתיים להכין לעצמך שאלות ולשאול אותו. זה הרי תהליך של היכרות גם שלו איתך וגם שלך איתו, עם שיטת העבודה שלו וכד'. כמובן שאת גם שואלת את עצמך לגבי מידת פתיחותך ומה תרשי לעצמך לפתוח ןלדבר. אילו רק חלק מהשאלות שעם הזמן יעשו ברורות יותר.(וגם עליהן אין ממש תשובה אחידה) אני מאחל לך מסע מוצלח, גדעון