לטלי פרידמן

תודה לך מכל הלב על העזרה שהגשת לי אתמול.... השאלות שנותרו לא פתורות כגון מה קרה ,למה קרה והאם יש הצדקה לחשש שלי שמא זה יחזור בשנית, ימשיכו לנקר לי בראש כנראה עוד זמן רב... אין לך מושג כמה כאב השאיר בי ערב האתמול, אני אעשה הכל כדי לשכוח ולא לחשוב על זה יותר. נמאס לי ממאבקים,נלחמתי הרבה בשבועיים האחרונים.רציתי לשחרר את הלחץ,לוותר על הקשיים הנפשיים שקשורים במאבק הזה .חשבתי שזה יחזק אותי, שאחזור לעצמי חזקה יותר.מסתבר שטעיתי.זה רק החליש אותי... לאט לאט נתתי לתקווה ולאופטימיות להעלם והתמסרתי לייאוש , לאובדנות.אתמול נלקחה ממני בשיחת טלפון אחת טיפת התקווה האחרונה שנאחזתי בה... אני מבינה שלעולם אסור להתמסר לייאוש . תקווה ואופטימיות הם הכלים הטובים ביותר שיש לנו על מנת לשמור על עצמינו שפויים ובריאים. מקווה (?!) שאלו לא סתם מילים באוויר..... תודה בשנית, מלאכית(כמעט ויכלה להיות...)

אנג'ל יקרה, אני שמחה שהצלחת לעבור את הלילה. הוא באמת היה לילה קשה. כדאי יהיה לחשוב מה עבר שם בלילה הזה, ולא לדחוק את החוויה לפינה, אחרת לא תוכלי ללמוד מזה דבר. ויש הרבה מה ללמוד. מקווה שיעבור סופ"ש רגוע ונעים, נשתמע, טלי פרידמן

יש לי אבא מאד מבוגר ( 84 ) הוא נמצא בכעס תמידי על כולם (כולל עלי -אני בנו היחיד) אמי נפטרה לפני שנה אחרי שהיתה חולה במחלת האצהיימר ועכשיו סביב יום השנה למותה מצבו ממש בלתי נסבל. הוא אוכל מעט מאד "אין לי תאבון" הוא אומר, אין לו חשק לעשות משהו עם עצמו לבד מאמירה רפטטיבית שאין לו בשביל מה לחיות וכמובן לשנוא את כל העולם. הוא נמצא בבית אבות ותחת השגחה רפואית האם יש טעם לבקש בדיקה פסיכולוגית כי להערכתי הוא נמצא בדיכאון חמור