לליאת-(עוד על הר נבו...)

בהמשך להודעתי מה1/1-06- התאכזבתי לקרוא את תשובתך. ברור שיש לברר דברים בטיפול עצמו...אבל הסברתי שאנחנו לא מצליחות בכך. נראה לי לפעמים שהפסיכולוגיה היא ניסוי וטעייה, ואף אחד לא מסוגל לענות לי על השאלה הזאת - מאיפה זה מגיע, היזדקקות שכזו..ודוקא מאחר שזה כל כך נפוץ אצל אנשים שמטופלים-אני מניחה שיש קו משותף..ואתם כפסיכולוגים אמורים לדעת אותו. או שכמו שעולה מתשובות כאלה - לפסיכולוגיה אין באמת תשובה ומזור אמיתיות! ואולי לעתים היא לא רק לא עוזרת אלא אף מזיקה.

היי שוב, צר לי שאת חשה מאוכזבת. את מרגישה שהיית רוצה תשובות חד משמעיות וברורות, ואכן קשה לעשות זאת מכאן, ובעצם מכל מקום. כדי להבין יותר את תופעת ההעברה, את מוזמנת לקרוא במאמרו של פרויד (ראי תשובתי לענת ב'הר נבו' המקורי), שם גם תוכלי לפגוש את הסבריו של פרויד לתופעה, כשהמעניין בהם (לפחות בעיני) רואה בתופעת ההתאהבות חלק מהתנגדות לתהליך הטיפולי. לטובת מי שלא יטרח ויגיע עד לפרויד בכבודו ובעצמו, אטרח אני' ואביא ציטוט מאותו מאמר, המתייחס לאותן האשמות על הסכנה והנזק שבטיפול- ..." הציבור הרחב...ינצל בודאי גם דיון זה על אהבת-העברה כדי להסב את תשומת לבו של העולם לסכנה הטמונה בשיטה טיפולית זו. הפסיכואנליטיקאי יודע שהוא עובד עם חומרי-נפץ עזים מאין כמוהם, ושנדרשת ממנו אותה מידה של זהירות ואחריות כמו מן הכימאי. אך האם אי פעם נאסר על כימאי לעסוק בחומרים נפיצים שלא ניתן לוותר עליהם בגלל הסכנה הטמונה בהם?". פרויד מסיים ואומר כי "לא ניתן יהיה לוותר על פסיכואנליזה...המבוצעת כהלכה, כזו שאינה מתביישת לעשות שימוש ברגשות הנפש המסוכנים ביותר, כדי להביא את החולה לשליטה בהם, לטובתו". חומר למחשבה ליאת

איזה יופי! עכשיו אחפש את הספר... תודה ענת

את יודעת מה? את אומרת שאף אחד לא מספר על זה אחרי ואיך זה נפתר, אז הייתי חייבת לכתוב כאן קצת מהסיפור שלי, אני נמצאת בטיפול וגם לדעתי מהפגישה הראשונה פשוט הייתי מאוהבת בה, חושבת עליה, ביום בלילה ממש בכל סיטואציה של היום עד כדי כך שלא הייתי לגמרי במקומות החיצוניים שהייתי בהם, לא שזה הפריע פשוט היא הייתה מושא התעניינותי כל שעות היום והלילה, וזה באמת היה לאורך זמן, היום המקום הוא מעט שונה, האהבה שלי "התפנתה" למקומות אחרים, אני עדין מאד אוהבת ומעריכה אותה על הכל, אבל גיליתי שכשמוכנים יש מקום לעוד אנשים ומסתבר שהם לא פחות שווים, (בניגוד למה שחשבתי כשהייתי מאוהבת לחלוטין) שוב, יש אהבה אליה אבל כבר אין את ה"השתלטות שלה על המחשבות שלי 24 שעות," אני כבר מצאתי את עצמי בהתחלה מופתעת ש"וואו עברו כמה שעות והייתי פנויה לחלוטין ממחשבות עליה"... האהבה אליה נכנסה למין פרופורציות שכבר לא מפריעות לשגרת היום, אז כן, זה באמת נפתר, אין ספק, אני לא יכולה בדיוק להגיד מהי נק' המפנה כי כנראה שכל אחד שונה מהאחר, אבל החדשות הטובות הן שזה עובר! ואין נזק רק אהבה אחרת,