הפרעות אכילה חמורות...

שלום רב, כבר מספר חודשים אני סובלת מדיכאון קשה. לאחרונה הבחנתי בתופעה מוזרה מאוד. כבר מזה מספר חודשים אני קמה באמצע הלילה פותחת את המקרר ומתחילה לאכול במהירות ואז חוזרת לישון. בבוקר כשאני קמה אני נזכרת בצורה מאורפלת מה אכלתי, ומאוד מצטערת על כך אבל לצערי אין לי שליטה על זה. חשוב לציין שאני סובלת מעודף משקל אומנם לא משמעותי. אני שוקלת 70 ק"ג וגובהי 1:65. אני בת 24 וילדתי לפני שלושה חודשים. היתי רוצה שתעזרו לי לפענח את התופעה המוזרה הזאת. האם אני צריכה לקבל טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי , ממה זה נובע? איך יוצאים מזה? תעזרו לי בבקשה....

אמנם אינני רופא וגם לא פסיכולוג אבל לפי תאורך דיכאון עם זלילה בלתי מבוקרת באמצע הלילה מחייבים טיפול רפואי דחוף. פני לרופא המשפחה בקופת חולים ובקשי הפניה לטיפול פסיכולוגי. האם יש לך גם התקפי אכילה בלתי מבוקרת במשך היום? אל תזניחי כדי שמצבך לא יחמיר.

גם אני לא רופא אבל מתעניין וקורא הרבה בפסיכולוגיה ולפי דעתי מדובר בהתקפים בולמים ששיכים ל"משפחה" של הפרעות אכילה. לדעתי את זקוקה בהחלט לעזרה מקצועית והייתי מתחיל דווקא ברופא המשפחה.

מבוהלת שלום. אני רוצה להרגיע אותך.. דבר ראשונה אני מקשרת את כל הבהלה שלך סביב האכילה, לזה שילדת. לידה, זה תהליך נפשי לא קל , המצריך הסתגלות חדשה שלך, נפשית ורגשית וגם פיזית (לקום בלילות, להאכיל, לטפל)... מניסיוני, אחרי לידה יש לא מעט תהליך של "לאבד את עצמך" וגם " לעבד את עצמך"- להבין מחדש את מערכת היחסים במשפחה, לעשות מקום לתינוק וכו'... לא קלה בעיני בכל אופן ההסתגלות לשינויים סביב הלידה, וזה שאת קמה באמצע הלילה לאכול, תופעה מוכרת לי לא רק מעצמי אלא מעוד חברות בסביביתי,, אני כן מוצאת לנכון להרגיע אותך.. ברגע שתתאזני גם זה יעבור, לעניות דעתי. בטח לא תרוצי עכשיו לקבל תרופות, תני לעצמך זמן,, אלא אם כן ישנם דברים נוספים שלא כתבת.. בעיני זה רק עניין של זמן שדברים יכנסו לפרופורציות, גם נושא האכילה שלך.. אני לא יודעת אם הצלחתי להעביר את מה שניסיתי להסביר לך, אבל אשמח להתייחס לתגובות נוספות ממך.. ניבה

שלום מבוהלת, אני נוטה להסכים עם ניבה שהקושי לשלוט באכילה יכול להיות קשור להתמודדות שלך עם השינויים הרבים לאחר הלידה. כתבת שאת סובלת מדיכאון קשה, ושינויים בהרגלי האכילה מהווים סימפטום מוכר של דיכאון. חשוב שתטפלי בדיכאון, על-מנת שתוכלי להינות משלב כה מכריע בחיי תינוקך וליצור עמו/ה קשר נעים ומספק. התחלה טובה תהיה לפנות לייעוץ פסיכולוגי, ולבנות לעצמך מקום בו תוכלי להביע את הרגשות המורכבים שעולים (בכולנו) לאחר הלידה. הטיפול יהיה גם מקום מתאים להעריך את הנחיצות של ייעוץ פסיכיאטרי, ולהשקיע מאמצים בבניית סביבה תומכת ואמפטית (שהיא פקטור מכריע בהחלמה מדיכאון). אני מקווה שתחושי הקלה בקרוב, ומאחלת לך הנאה עם תינוקך, אורנה ראובן-מגריל