דיכאון

כאשר ילדתי לפני כשמונה חודשים ילד ראשון הייתי בדיכאון ,או כך חשבתי, עם כל הסימפטומים של דיכאון לאחר לידה וזאת עפ"י חומר שקראתי, לא אהבתי את התינוקת רציתי למות הייתי בוכה במשך כל היום לא הייתי יוצאת מהבית, הייתי מטפלת בה "על אוטומט" לא תפקדתי בכלל בבית.זה התחיל מהלידה כשהיא נולדה בכלל לא רציתי להחזיק אותה. הייתי כך במשך 3 חודשים בקרוב. רופא המשפחה נתן לי מרשם לכדורים אך לא לקחתי אותם. הלכתי לפסיכולוג פעם אחת ומשום מה הוא התרשם שזה רק מצב רוח רע מאוד. כמובן אני מבינה היום למה זה קרה, כי יש סיבות והיום זה מצחיק אותי שאלתי היא האם היה לי דיכאון והאם זה יכול לחזור בילד הבא? זה ממש מפחיד אותי, אולי לא כדאי ללדת שוב. תודה על התשובה.

קודם כל מהודעתך ניתן להבין שהדיכאון שאת מדברת עליו , חלף ועבר והוא מאחורייך וכעת את מתפקדת כרגיל. כאשר תחליטי שאת מעוניינת ללדת שוב כדאי שתתיעצי עם רופא המשפחה או רופא פסיכיאטר באשר לסיכוי שהדיכאון יחזור. יתכן ויציעו לך לקחת תרופות כטיפול מונע. יש תרופות נוגדות דיכאון שאפשר לקחת בהריון.

אלה יקרה, מאד קשה לאבחן דיכאון בדיעבד, ובוודאי דרך האינטרנט, מרחוק. גם אם חווית דיכאון שלאחר לידה, הרי שהצלחת לצאת ממנו בכוחות עצמך, דבר שיכול להעיד על משאבי התמודדות טובים. קשה להתנבא מראש מה יקרה בלידה הבאה, והאם תסבלי שנית מתופעות דומות. חשוב שתדעי שטיפול יעיל (כאשר מיישמים אותו כהמלצת הרופא המטפל) עשוי לקצר מאד את תקופת הסבל, או להפחית במידה ניכרת מעוצמת הסימפטומים. ההחלטה שלא ללדת עוד נראית בעיני מרחיקת לכת עד מאד. הייתי ממליצה לך להתייחס לדיכאון אפשרי כאל חלק מן הגזירה "בעצב תלדי בנים", ולזכור שנשים חוזרות שוב ושוב אל חדר הלידה, גם אחרי שחוו בו את המכאובים הקשים בחייהן. כנראה שיש תמורה למאמצים הללו, והעובדה שהיום את צוחקת מעידה על כך יותר מכל. אני מאחלת לך הרבה רגעי שמחה ונחת עם ילדך הראשון, וכמובן גם עם כל אחיו ואחיותיו לעתיד לבוא. בשמחות ליאת