פרופיל צבאי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

22/02/2001 | 12:48 | מאת: ליאור

לשאלה שלי אני לא מצפה ליותר מהתעלמות מנומסת אבל בכל זאת אני אנסה. כושר המשחק שלי, אם קיים, רע מאד אבל הייתי רוצה לנסות, כי זה הסיכוי היחיד שלי, להשתחרר משרות מילואים לאלתר. האם תוכלו לתרום מידע לגבי הדרך לקבלת פטור שכזה בטוענת "סעיף בריאות נפשי" ?

22/02/2001 | 13:26 | מאת: יהודה

קח נמלים בתוך קופסאת גפרורים והצעד אותם שמאל ימין לפני הקב"ן מה דעתך????????? לך למילואים יה פדלא

22/02/2001 | 14:56 | מאת: רחל

לא יכולתי להפסיק לצחוק... תגיד-זה באמת עוזר? אול אני אצליח לשחרר את בעלי... :-)))))

22/02/2001 | 15:42 | מאת: מיכל

הרטבות

22/02/2001 | 16:46 | מאת: רחל

אז אולי אפשר לשלב: להביא את הנמלים לקב"ן, ולספר לו שהן מרטיבות... עכשיו ברצינות, ליאור: אם יש לך בעיה אמיתית, אם אתה במצוקה או במשבר- נשמח לעזור. לא נראה לי שמישהו ינסה ברצינות לעזור לך לרמות או להשתמט. לא נראה לי גם שכדאי לך לספר לקב"ן שאתה מרטיב. מקסימום יוסיפו לך סדין גומי לפק"ל.

22/02/2001 | 17:17 | מאת: רוז

נו שאלת שאלה, ראית איזו התעלמות? אני רק לא מבינה משהו עם הצבא הזה, איך זה שאלה שבפנים רוצים החוצה, ואלה שבחוץ , ויש להם הרבה סיבות רפואיות, רוצים דוקא כן לשרת? ולא נותנים להם.

22/02/2001 | 19:57 | מאת: בוביק

אתה יכול לבוא לבקו"ם עם סוס לבן, לבוש כפרש ולשאול איפה שדה הקרב בוביק

22/02/2001 | 22:05 | מאת: ד"ר אבי פלד

לא ניתן להתחזות קב"ן תמיד עולה על התחזות לפעמים משחררים - אבל לא בגלל שהצליחו להערים על הקב"ן אלה משיקולים פסיכיאטרים שעומדים מאחורי ההתחזות דיווח אטומטי מגיע למוסדות הרלוונטים (משרד תחבורה בריאות ועוד...) רישיון הנהיגה הוא לא דבר מובן מאיליו יותר - וגם הגבלות נוספות נוצרות מי שרוצה להיות הגון פונה לבקש ועדת בילתי מתאימים בסמכות מפקד - בעיות ת"ש בסמכות מפקד לשחרר מה עם המוסר ? על כל משתמת הנטל גודל לאחרים? השתמתות גורמת למפולת כולם משתמתים וברגע הצורך אני לא צריך לאמר מה יקרה רעיון הנמלים הוא דבילי אין מחלת נפש שבה יש תסמונת הצעדת נמלים

22/02/2001 | 22:16 | מאת: ענבל

אני אספר לכם משהו נכנסתי לצבא בריאה לגמרי, נקלעתי למצוקות אדירות, הצבא אטום לא הגיוני ובמסגרת הזאת אתה אפס, עוד מספר, הרבה אנשים רגישים יכולים לאבד את עצמם. הלכתי לקב"ן ואמרתי לו "אם אתה לא משחרר אותי אני מתאבדת" הוא אמר לי בואי נתאבד ביחד. בנוסף הוא אמר לי מה את חושבת שאת יכולה לאיים עלי?מצידי תאיימי שאת קופצת מהחלון, את נשארת בצבא ואת תשרתי כמו כולם, חמלה ואמפתיה לא מצאתי אצלו, התוצאה הייתה שאיבדתי את עצמי. איבדתי זהות שייכות, כשהשתחררתי שקעתי בדיכאון שנה וחצי, סבלתי מדכאונות, ריקנות , טורדנות כפייתית ואינספור חרדות, איבדתי את עצמי ועד היום אני לךא מוצאת את אותה ילדה תמימה ומאושרת מלאת מוטיבציה מצטיינת בלימודים עם שאיפות ומאווים שרצתה לשרת את המדינה ולתת מעצמה אבל לא את עצמה.

22/02/2001 | 22:34 | מאת: אופיר

ליפני שנהיית קב"ן ?

23/02/2001 | 08:20 | מאת: יהודה

ואני חושב שאתם הפסיכיאטרים הרבה יותר דבילים כי לפחות איך שאתם נראים אתם צריכים אישפוז אני הרי מכיר אתכם מקרוב מאוד ואם תרצה אתן לך דוגמאות מהמקום שאתה עובד רק תציין שאתה רוצה דוגמאות ולא כדאי לך להשתמש במילים אלו כי אם תיפול לי שוב למקלדת לא ארפה ממך

22/02/2001 | 23:40 | מאת: שמואל

ליאור! תראה איזו התרגשות גדולה גרמת בפורום. ממש עמוד שלם עוסק בשאלה שלך. הסיבה לכך הינה משום שזה נושא רגיש במדינתנו אשר נאלצת לחיות על חרבה. כמעט אף אחד לא אוהב לשרת במילואים (פרט לכמה מורעלים),אולם אנחנו חייבים להתגבר על הרצון להשתחרר או להשתמט כי אחרת מי יעשה את העבודה? איך אתה תישן בשקט בבית כשכולם ישמטו. עם אנשים כמוך אין תקומה ואין עתיד למדינה ותחשוב על תאי הגזים. לכן אני מציע לך להתעשת, להתגבר על חוסר האחריות והמצפון שלך ולהחליט שאתה נשאר בצבא ואני בטוח שזה יוסיף לך לשלמות המוסרית והפסיכולוגית שלך וישפר את הרגשתך האישית. אין זה כמובן מונע ממך להעלות את בעיותך במסגרת המתאימה בצבא כדי לנסות ולשפר את תנאי השרות כך שכלם יפיקו תועלת, גם אתה , גם הצבא וכמובן עם ישראל. חזק ואמץ. שמואל

23/02/2001 | 00:29 | מאת: טלי וינברגר

לגולשים שלום רב. דבריו של שמואל יקרים מפז. אכן במדינה אוכלת יושביה שכזו, אשר מרבית כוחה מתבטא בצבאה, אין סיבה להשתמט מהצבא ללא סיבה מצדקת. ולכל יתר הגולשים - נחמד להתבדח (אהבתי את בדיחת הנמלים, שמעתי הרבה גרסאות אודותיה), אבל במציאות לצעי כי רבה, המצב שונה. בעיקר בימים אלו בהם אנו נמצאים במצב של "מלחמה שקטה", קשה לי באופן אישי לקרוא את הדברים. ולא לחוש צער וכעס. אין לי ספק שיש מקרים רבים בהם יש סיבה מוצדקת לפטור מהצבא, או להתייחסות מיוחדת יותר (כמו במקרה שהעלתה ענבל), אולם לא כך המקרה שהוצג פה. אז אנא מכם, דווקא עכשיו, כשילדים-חיילים מתפוצצים באזור, נורים למוות בשטחים ונהרגים בהר-דב, קצת מוסריות ואמפטיה לא תזיק. כל אחד יכול לתרום מעצמו, קצת. בין אם זה בשירות מילואים בצבא, התנדבויות כאלו ואחרות, תרומות לנזקקים וכו'. כאדם המיישם בחייו את הנאמר פה, אני מרשה לעצמי להביע כאן את סלידתי ממכתבו של ליאור. אני מתנצלת מראש אם אני פוגעת במישהו. בברכה, טלי פרידמן

23/02/2001 | 03:05 | מאת: דניאל

בגלל אנשים כמוך שרק חושבים לתכמן, בגלל אנשים כמוך שרוצים להשתמט. בגלל אנשים כמוך ששאלה שלא היתה צריכה להישאל כולם צוחקים? בגלל אנשים כמוך שטובת הפרט לא חשובה. בגלל אנשים כמוך שהפך את הרופאים לשופטים. בגלל אנשים כמוך שמנסים ומנסים את בעליי המקצוע.. והרבה הרבה בגלל.............................. אנחנו שבאמת כואבים וסובלים עוברים כל כך הרבה מבחנים בכדיי שיאמינו לנו שאנו זקוקים לטיפול.

23/02/2001 | 12:41 | מאת: ליאור

תודה לכל המזועזעים, המתחסדים, המטיפים והמשמיצים. כל הכבוד. זו תרבות שיחה. זו רמה. יש עתיד לפורומים ברשת. ואם למישהו כן יש תשובה עניינית לבעיה/שאלה שהצגתי, אשמח לשמוע.

23/02/2001 | 14:09 | מאת: רוז

למה ליאור? לא ראית תשובות עיניניות? תודה שחוללת סערה בזעיר אנפין בפורום. בודאי צפית את זה, אני לא מאמינה שלא.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית