איך לצאת מהבושה?

שלום רב. הזמנתי את גיסי לאירוע שלי לתת הרצאה קצרה, שזה היה חלום חייו. רציתי לרצות אותו ושיהיה לו טוב, ונתתי לו במה. אך שכחתי שהוא לעיתים מגמגמם. בתחילת ההרצאה הוא גימגם ועשה פרצופים לא נורמלים וזה לקח שניות ארוכות. זה גרם למבוכה בקהל, חלק גיחכו, חלק צחקו, ואני שנורא חשוב לי :מה יגידו אנשים" וזה היה מאז ומתמיד, כי אני מאד פגיעה, רציתי לקבור את עצמי באדמה מרוב בושה. נכון, ריחמתי עליו מאד, כי אני מתארת לעצמי איך הוא הרגיש באותו רגע... אך איך אני יוצאת מהבושה איך עלי להגיב כשאני אפגוש את הקהל שוב, בכלל, איך אני יוצאת מהבושה וכלימה שאני חשה. נכון, הוא לא אשם, זה חולי. אך זה בסדר שהאנשים גיחכו? לעיתים אנשים מאד מאד מאכזבים אותי, אך עתה, מה קורה איתי ואיך אני ממשיכה הלאה. כי נכנסתי לדיכאון מרוב בושה.- ענת.

גיסך רצה להרצות (למרות שידע שהוא סובל לעיתים מגמגום), ולכן הוא לקח אחריות על החלטתו. סביר גם שהוא מכיר שאנשים השומעים אותו מגיבים לעיתים במבוכה או בגיחוך. נראה , שאת מגיבה יותר קשה ממנו. האם הוא הביך אותך ? האם הוא קילקל לך את הארוע ? תגובת האנשים אולי לא כל כך בוגרת ומכובדת אך היא תגובה אנושית ומקובלת. האם את לא תיצחקי שתראי אדם מבוגר מחליק על קליפת בננה ? לא יפה אך לא נורא. אני מניח שאם ההרצאה של גיסך הייתה מענינת, האנשים פחות יתיחסו לגמגום ויותר לתוכן. וכדאי גם לזכור שהמנהיג הגדול ביותר של עם ישראל, זה שהוציאנו מעבדות במצרים לארץ ישראל, משה רבנו, היה מגמגם בעצמו.

שלום ענת, הזמנת את הגיס שלך להרצות באירוע שהיה חשוב לך. אני מניחה ששקלת זאת לפני כן, וידעת שיש לו מה להגיד בנושא שלשמו הוזמן. אם לא נרחיק עד משה רבנו (שלדעתי אכן היה גדול מגמגמי העם היהודי), אפשר לראות בערוץ שמונה את העיתונאי רונאל פישר, המראיין אנשים בגמגום כבד, ומצליח לרתק בחדות המחשבה שלו ובחריפות דבריו. לי עצמי היה מרצה דגול שגמגם פנינים, שהלוואי על כולנו. לא ברור לי מדוע את לוקחת עליך את הבושה, כאשר מי שצריך להתבייש הם מי שגיחכו שם. אין כל צורך להסביר או להתנצל לפני אנשים כאלה, וזה אכן מאכזב. אגב, אם התחלת במצווה, כדאי גם לגמור. תוכלי לבשר לגיסך שארגון אמב"י מארגן על בסיס קבוע אירועים בהם מגמגמים מוזמנים לנאום לפני קהל מעודד בנחלת בנימין. פרטים כאן- http://www.ambi.org.il/hebrew000.html#top%20of%20page לכי בראש זקוף ועזבי את השטויות ליאת

אילו אנשים מטופשים. הצעתי לך היא לא להזמין את האנשים האלה שגיחכו יותר. או לפחות לא להשאר איתם בקשר... את לא צריכה לחשוב על מה שהם חשבו, שהם יחשבו על זה בעצמם ויבינו שהם טעו (למרות שזה בטח לא יקרה כי מטבעו של האדם - לפחות מטבעו של הילד, הוא להגיב בחופזה ולא להתנצל אחכ). אנשים מגעילים.