חוסר תפקוד מוחלט...

שלום רב איך מתחילים? אני בחורה בת 29 אשר סובלת מהפרעה בדיבור , זוהי הפרעה אשר מתבטאת בגמגום קל אשר לעיתים לא מורגש אלא במצבי לחץ זוהי בעיה אשר מלווה אותי ומגבילה אותי כל החיים ורק בשנים האחרונות פניתי לטיפול אצל קלינאית תקשורת. בתחילה טופלתי אצל קלינאית שלא הועילה לי ולאחרונה פניתי לקלינאית אחרת אשר אצל אני מטופלת כבר מס' חודשים אך ללא הועיל. הבעיה היא שאני כ"כ נעולה בבעיה שלי שאני לא מצליחה להתעלות עליה ולגבור עליה כל הזמן מתרוצצים בראשי זכרונות ומשקעים מן העבר ומונעים ממני להתקדם. בעקבות הבעיה הזו , כל חיי הייתי חסרת תפקוד , כל הזמן התחמקתי ממצבי דיבור והצלחתי.....אך היום , כאשר אני עומדת מול העולם הגדול ויודעת שהגיע הזמן להתחיל להתמודד הבנתי שאין מנוס ושאני חייבת לעשות משהו בנידון. אני ממש מתביישת להגיד אבל יש לי פחד מטלפון , אני לא מתקשרת לאף אחד אלא לאנשים שמכירים אותי ומזהים אותי מיד , אני יודעת שזהו אינו מצב נורמלי כיוון שיש עוד אנשים רבים אשר מגמגמים ובצורה הרבה יותר גרועה ממני ובכל זאת מתפקדים בחיי היום-יום. הפחד שמא אכשל בדיבור משתק אותי ובתקופה האחרונה המצב כ"כ התדרדר עד כי אני מוצאת את עצמי מבלה את השנים הכי יפות בבית ללא עבודה או תקשורת עם הסביבה החיצונית. הראש שלי מלא בפחדים אשר הולכים וגודלים וגוברים על השכל הישר , העולם בחוץ נראה לי כאוייב שרק מנסה להכשיל אותי ולצחוק עלי. הבטחון העצמי שלי ברצפה , אני כל הזמן חושבת לעצמי , מי ירצה להעסיק בחורה אשר לא מסוגלת לתפקד תפקוד בסיסי ולא מסוגלת להתמודד עם לחצים? אני נשואה ובעלי עושה בשבילי את כל שיחות הטלפון וכל הבירורים הדרושים אני כמעט ולא מתפקדת בבית והכל עליו. שקעתי בדכאון ואני מוצאת את עצמי קמה כל בוקר לריקנות וחוסר מעש איומים המצב כ"כ גרוע עד כי אני יכולה לשבת יום שלם בבית ולא לעשות אפילו כלים גם את הבית אני לא מנקה והכל נופל על בעלי. חשבנו שהטיפול אצל הקלינאית יעזור אך ללא הועיל , להפך , המצב התדרדר עוד יותר כיוון שראיתי שאין שיפור. לכן חשבתי שמעבר לבעיה הטכנית שיש לי בדיבור , הבעיה הרבה יותר עמוקה מזה ואולי אני צריכה טיפול פסיכולוגי או אפילו תרופות כדי לצאת ממעגל הדכאון שנכנסתי אליו אני ממש מיואשת , סיימתי לימודים גבוהים לא מזמן ויש לי מקצוע , אני לא רואה את עצמי עובדת , יותר מזה , אפילו את הצעד של להתקשר לחפש עבודה אני לא מסוגלת לעשות. אני כל הזמן בוכה ומסתכלת על אנשים בגילי , לאן הם הגיעו וכמה הם הצליחו. הרבה פעמים אני מרגישה כמו ילדה קטנה שלא השלימה את תהליך ההתבגרות ונשארה תלותית באנשים אחרים. מה לעשות?

מיכל שלום רב, קשה להתעלם ממכתבך ומהמצוקה הרבה הטמונה בו. את מספרת על תהליכים טיפוליים שאת חשה כי אינם עוזרים לך. יחד עם זאת את גם יודעת להגדיר שאין מדובר רק בבעיה שפתית כי אם גם בבעיה נפשית, או יותר נכון, קושי נפשי. מחשבתך לגבי טיפול נראית בעיני מחשבה נכונה. הטיפול עשוי לסייע לך להתגבר על החרדות, הדיכאון, ואולי בשילוב קלינאית התקשורת, זה עשוי להיות "הרכב מנצח". אגב, אני דווקא מכירה מטפלת שהיא גם קלינאית תקשורת וגם מטפלת באומנויות (שזהו גם סוג של טיפול מעניין ויעיל). אם את רוצה לשמוע יותר אודותיה או לקבל את פרטיה צרי עימי קשר דרך אימייל או טלפון (פרטיי נמצאים בכרטיסי האישי, תקליקי על שמי). בברכה, טלי פרידמן

תודה על התשובה אך אבקש תשובה גם ממומחים אחרים