דאגת יתר

שלום, אני אמא לשני ילדים (5, 10 ח'). מאז לידת בני הבכור גליתי שאני טיפוס חרדתי, פחדתי מכל מה/מי שיתקרב לילדי וידביק אותו באיזה וירוס. הפחד הזה רדף אותי לאורך שנים אך נחלש ככל שבני הגדול גדל. עם התינוק שלי, בדיוק אותו דבר ואפילו יותר גרוע, אני שוטפת הרבה ידיים חוששת ממי שמרים את התינוק אם הוא לא שטף ידיים לפני, במה הוא נגע לפני, האם הוא 100% בריא, ופוחדת מכל אפצ'י שיעול או נזלת באזור. אני מרגישה שאני בלחץ מלהפגש עם חברים/משפחה ולצאת כדי להגן על התינוק שלא יחלה וזה מאוד מפריע לי! (בסופו של דבר אני כן יוצאת איתו אבל עם תחושת לחץ ופחד ואני מרגישה שאני לא משוחררת אלא נמצאת כל הזמן בהרגשת הגנה ולחץ) האם יש לך כמה מילים להרגיע אותי (בלי להגיע לטיפול, כרגע אני לא במצב כלכלי מתאים לטיפול) תודה רבה.

אמאל2 שלום, הרצון לשמור מכל משמר על ילדינו הינו צורך בסיסי. ועם זאת עם הזמן מגיעה ההבנה שלמעשה יכולתינו לעשות זאת מוגבלת. ככל שעובר הזמן והילדים גדלים הם נחשפים להשפעות נוספות והיכולת להשפיע עליהם (וגם להגן) יורדת. אני מאמין שכשאנחנו מבינים את גבולות היכולת שלנו להגן ולשמור כך גם אנחנו נרגעים מחרדות מיותרות. למעשה ככל שהיכולת להרפות ולקבל גדלה וככל שהצורך לשלוט ולהיות על המשמר קטן, כך גם החרדות קטנות. אז למדי את עצמך להרפות, לקבל את גבולות היכולת שלך לשמור ולהגן וכך אני מקווה שלחצייך ופחדייך יפחתו. בברכה, גדעון