התפרצויות זעם/תסכול של בת שנתיים

ביתי בת שנתיים, בדרך כלל ילדה טובה ושמחה. היא ממושמעת יחסית ויודעת לאכול רק במטבח ולצייר רק ליד השולחן וכדומה. היא גם לרוב מתייחסת למילה אסור (אם כי לא תמיד). עם ילדים אחרים היא לפעמים מתעמתת על צעצועים או טריטוריה אבל גם אוהבת את חברתם. הבעיה שלי היא שבתקופה האחרונה היא מגיבה מאד קשה לתסכול. זה יכול להיות כי אסרתי עליה משהו, או שמנעתי ממנה לקחת לילד אחר צעצוע או אפילו שתוך כדי משחק נקרע לה הדף והיא מבקשת ממני לחבר ואני אומרת שאי אפשר. היא מגיבה בבכי ממושך בלי שאוכל לנחם אותה. אני מנסה לחבק (לפעמים היא דוחפת אותי) מנסה להסיח את דעתה או להציע לה משהו אחר, מנסה להסביר למה אי אפשר (את מה שנקרע אי אפשר לחבר, אסור לדחוף אבל אפשר לשחק ביחד וכן הלאה), ואפילו מנסה להתעלם. לרוב שום דבר לא עוזר והיא יכולה לצרוח עד השמיים בגלל שהכוס לא במקום הנכון. קרו כבר פעמים שאחרי עשרים דקות של צרחות פשוט צרחתי אני עליה "די כבר" (מה שהגביר כמובן את הבכי אבל לפעמים גם העצבים שלי פוקעים). אני אכולת רגשות אשם כשזב קורה ובפעם האחרונה היא אמרה לי יום למחרת "מאיה בוכה ואמא צורחת" מאד קשה לי להרגע מהאמירה הזאת ומצד שני אני לא בטוחה שאוכל תמיד להשאר שלווה. ברצוני להוסיף שאחרי התקף בכי, היא יכולה לחזור להיות עליזה כאילו לא קרה כלום, גם לא מצאתי קשר לרעב עייפות שיעמום או עודף גרויים. אני חסרת אונים. אנא יעצו לי.

נועה יקרה, אני מצרפת לך לינקים לשלושה דיונים קודמים סביב "גיל שנתיים האיום". אם תרגישי שלא קיבלת מענה, כתבי עוד ואשמח להתייחס שוב. ובינתיים- קריאה מהנה http://nana.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/573/xFT/530999/xFP/531017 http://nana.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/572/xFT/530848/xFP/530918 http://nana.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/572/xFT/530840/xFP/530909 חזקי ואמצי ליאת