מכתב גלוי לפסיכולוגית של הבת שלי....

ולמטפלים בכלל בשרות הציבורי... בפגישה האחרונה צירפת אותי לשיחה. זה הולך להיות ככה כל כמה מפגשים. הבאתי את הבת שלי אליך לטיפול ברצון רב, ומתוך הכרה שזה לטובת הילדה. כמעט בת שתיים עשרה.. שמתי לב לעניין שכל כך קומם אותי, וזה הזלזול שלך בי ובבת שלי שבא לידי ביטוי במשך הזמן היקר שאת מבזבזת על שיחות טלפון במהלך הטיפול. 17 דקות יקרות מתוך 45 דקות שבועיות שהבת שלי מצפה להם כל השבוע... אגב שמתי לב לתוכן השיחות, ולא היה כאן עניין של חיים או מוות. כאן המזכירה ניסתה לתאם לך פגישה... כאן עמית שצילצל לדבר על כנס כלשהו.... ומה היה כל כך דחוף, למה אי אפשר לבקש שלא להעביר לך שיחות בזמן טיפול. במיוחד כשאת יודעת שהילדה מופנמת, והשיא המכוער, היה חוסר הרגישות שלך כששיתפתי אותך בחוויה לא נעימה שהילדה עברה, והדגשתי בפנייך לא לספר לה. ואת פתחת את העניין, כאילו מדברים כאן על מזג האוויר. תדעי לך שעד היום היא כועסת עליי בגללך... עזבנו אותך מסיבה אחרת, ואולי זה יצא לטובה. מקווה שתכבדי מטופלים אחרים שלך. גם אם הם ילדים. וגם אם אין להורים שלהם כסף לטיפול פרטי....

היא באמת חראית, על פי התיאור שלך. נמאס מכל היחס השיקרי שלהם.

אמא יקרה, קראתי את דברייך, והרגשתי מחנק, בושה וצער גדול. צר לי שנותרת עם חוויה כזו של בגידה ועלבון. כשהצטרפתי לצוות המשיבים בפורום זה, הבטחתי לעצמי שלא לדבר סרה במטפלים אחרים. אני חושבת שלא אעשה זאת גם היום. עם זאת, הדברים שלך קשים לעיכול, ומכעיסים. אני שמחה שיכולת למצוא בפורום שלנו ערוץ לדברי המחאה הראויים שלך. חשוב לי לציין - למרות הכל - שכמי שעבדה מס' שנים לא מבוטל במסגרות ציבוריות, מעולם לא נתקלתי במדיניות של זלזול בכבודם של מטופלים, ללא קשר לגילם. אני מאושרת שזכיתי לעבוד במחיצת אנשים שכבוד האדם, החמלה והאנושיות היו תמיד לנגד עיניהם. מקווה שאת ובתך תצליחו לשקם את האמון באנשי מקצוע, ולהיחשף גם לפניה היפות של הפסיכולוגיה. בברכה ליאת