הודעה לליאת

היי ליאת, מקווה שאת זוכרת זו אני שהייתי היום בפגישה בסוף... אז ככה חצי מהפגישה בכיתי וחצי ניסי לדבר...אך לא כ"כ הצלחתי. לשבת ולבכות אני יכולה גם בבית (אני לא צריכה בשביל זה לשלם כסף ). אני לא כ"כ יודעת מה לעשות עכשיו. מה את מציעה? יש אולי עוד דרכים חוץ מפגישות פרונטליות? (זה נראה לי לא בשבילי) הרי הבעיה שלי להפתח אז בטח שלא אצליח אצלה להפתח לא? מחכה לתשובה תודה

בוודאי שלבכות את יכולה גם לבד , אבל האם לבד את גם מצליחה להגיע לשורש הבכי? האם לבד הצלחת לשנות ולהגיע לפתרונים? אני חושבת שכדאי שתתני לטיפול עוד צ'אנס, יש דברים שהמטפלת שלך רואה שאת לא רואה-לא בגלל שהיא יותר חכמה אלא מכיוון שהיא מכוונת כלפי דברים שונים שאת אולי עדיין לא הגעת אליהם. אני בטוחה שהפתיחות היא רק עניין של זמן, אולי השינוי יתחיל להגיע כאשר תתחילי להפתח. תהיי אמיצה ותשארי, לאדם סגור דרוש המון אומץ על מנת להפתח-תתני לעצמך הזדמנות לשנות ולשפר, תשארי לא בשבילה אלא בשבילך. מחזיקה לך אצבעות ובהצלחה

הי עדיין מוקדם להסיק מסקנות מפגישה ראשונה שהיא פגישת הכרות בלבד.הדרך עוד ארוכה ורצופה בקשיים ומשברים מהסוג שאת חווה.נדמה שאת מכשילה את הטיפול ואת עצמך עוד לפני שנתת לזה הזדמנות וזה מתחבר לתחושת התקיעות שכתבת עליה.אני מניחה שפנית לטיפול משום שהגעת למסקנה שמשהו צריך להשתנות ולא הצלחת להתמודד עם הקשיים לבד אז אל תוותרי לעצמך הפעם! אם את מרגישה שאת לא מתחברת לפסיכולוגית הזו,נסי אחרת אך אל תוותרי. בהצלחה ותמשיכי לשתף! :-)

אני אחרי מאות פגישות ועדיין לא מצליחה לבכות...:-( כלום. לא שם. לא במקום אחר. עדיין אין לדמעות אמתיות פתח. אין. אפילו לא בחלומות. עדיין אין שחרור במקום הזה. למרות שאולי כן ניתן לזהות עמוק בפנים את המשאלה שזה יקרה, שיפרוץ החוצה. המממ... החרדה לא נותנת. נשאר רק הכאב הנורא הזה. תראי עד כמה את יכולה להיות מאושרת שאת מצליחה לבכות. כן, להיות מאושרת ופחות כועסת. להיות מאושרת שהצלחת לא סתם לבכות, אלא לבכות למישהי שתנסה לעזור לך. אילו הייתי יכולה לדעת שאני מרגישה קנאה, זה בוודאי מה שהיה קורה עכשיו. זה הכי נורמלי שהמון ציפיות לא הוגשמו שם באותה פגישה, וזה כשלעצמו נושא לשיחות ארוכות, הו, לו היית יודעת. יש הבדל גדול בין לבכות לבד ללבכות בנוכחות מישהו, או לבכות בסיטואציה כזו או אחרת. זה שונה לחלוטין, וגם ממספר קטן של פגישות עוד לא ניתן ללמוד ממש על הטיפול ומה שקורה בו. קל לוותר. קל לברוח. קשה להילחם במיצי הבטן שלוקחים אותך משם. מאד. נראה לי שימליצו לך פה להמשיך ולבדוק אם מתאים לך. אולי יתאים לך אולי לא, אולי הבדיקה תיארך זמן רב, אולי אחרת. כן... גם אני עוד בוחנת, וגם לי יש עוד כל כך הרבה ללמוד ותמיד, תמיד יהיה. הבכי האטום שלי ואני...

רציתי לספר לך על הטיפול שלי. לי לקח המון המון המון זמן עד שהצלחתי לדבר בטיפול. הייתי יושבת ושותקת המון (כבר אמרתי המון?). כשהייתי מיואשת מהשתיקה שלי והייתי מתחילה לדבר, זה אף פעם לא יצא כמו שרציתי. ובכיתי, ואדני עדיין בוכה. וגם עדיין שותקת לפעמים. בהתחלה, הרגשתי שאני ממש מעדיפה פגישות לא פרונטליות - פינטזתי על טיפול אינטרנטי, על חלופת מכתבים ובדיעבד, אני שמחה שהחזקתי את עצמי חזק בתוך הטיפול, והכרחתי את עצמי ללכת למרות שלפעמים כל מה שרציתי זה רק לברוח משם. היום הרבה יותר קל לי לדבר וגם קל לי יותר לשתוק. והפסיכולוגית שלי למדה להכיר אותי ואת השתיקות שלי והיא יודעת מתי לעזור לי לדבר ומתי לאפשר לי להמשיך ולשתוק. מתי לדבר בעצמה ומתי לעשות מקום לדברים הלא מילוליים שיש שם בחדר. קשה להפתח, בטח, ועוד מול אדם זר שפוגשים לבערך שעה בשבוע (בוקרה הטוב שעתיים בשבוע), אבל לאט לאט לומדים להתקלף. זה לא בא בבת אחת. לא בפגישה אחת ואפילו לא בחמש. אין כאן מקרי קסם. אבל יש תהליך איטי של הכרות ודווקא בגלל הקושי שלך להפתח ב"חיים האמיתיים", אני מציעה לך להמשיך ולנסות. אני יודעת להגיד על עצמי שעם הזמן המודעות שלי לתפקיד של השתיקות שלי לסוגיהן, ולדרך שבה אני משתמשת בהן, וגם השיחה עליהן (דיברנו המון על הקושי שלי לספר ולהפתח, וזה היה נושא טיפולי בפני עצמו. קל היה לי לדבר על זה שאני לא יכולה לדבר, הרבה יותר מאשר פשוט להחיל ולדבר) - כל זה עוזר לי. לא שהפכתי לאדם פתוח, שמתחבר בקלות וישר שופך כל אשר על לבו, אבל לפחות אני מצליחה לראות מה אני עושה, ולפעמים אפילו לבחור בהתנהגות אחרת. וזה העניין של טיפול, לא? האפשרות לבחור אחרת. בהצלחה, ותמשיכי לעדכן אותנו.

תודה על התמיכה של כולם!! רציתי לשאול אותך על השתיקות שלך (אני חושבת שיש לנו משהו במשותף..) לא הבנתי היא הצליחה לפתור לך את הבעיה של השתיקות או לא? הפכת לאדם פתוח יותר? היא הצליחה לשנות משהו?כי זאת מאחת הסיבות שאני הלכתי לפגישה תודה

היי, ראשית, כל הכבוד על שהצלחת בסופו של דבר להגיע לפגישה כמתוכנן. הדיון המרתק והמרגש שהתפתח כאן, ממחיש לך בדרך הטובה ביותר את מורכבותם של הדברים. לא רק לך קשה, מסתבר, וכנראה שבסוף מתגברים על הקשיים - איכשהו - ומצליחים להניע את התהליך. כרגע, אשמח להניח לשיח שהתפתח כאן להמשיך, ולשמוע עוד ועוד חוויות. אין לי דבר להוסיף על הנאמר כאן, מלבד התקווה שהדברים החכמים שנכתבו כאן יצליחו להגיע אליך ולנסוך בך כוח להמשיך. עוד נדבר ליאת

היי ליאת, תודה! אני רוצה לדעת אם יש לך דרך אחרת או פיתרון אחר לבעיותיי. חוץ מטיפול פרונטלי.אני לא מסוגלת לחזור לשם. אני לא יודעת אם זו הפסיכולוגית (שלא נחמדה...)או אני... תודה

היי ליאת, רציתי לדעת למה את מעודדת ללכת לטיפול פסיכולוגי כמעט כל אחד שרושם כאן בפורום. האם באמת הבעיות לא יוכלו להפתר אם האדם מספיק חזק למשל? או משהו בסגנון הזה.