בבקשה,כל משתמשי הפורום היכנסו,זקוק לעזרה!!!

שלום רב! שמי א בן 22,חייל משוחרר,עבדתי לא מזמן וכרגע לומד... הבעיה היא כזו:יש לי בטחון עצמי נמוך!!! זה מתבטא בזה שאני לא בטוח בזה שאני נראה טוב,תמיד חשוב לי שהסביבה תקבל אותי ותאהב אותי...ואני ממש נעלב מאנשים או מדברים שהם אומרים ואם זה קורה אני נכנס לדכאון ומחשבות של למה הוא אמר ככה?האם יש סיבה?(אני לא מגיע לתשובה,אלא נכנס לדכאון עמוק ולמחשבות אין סוף והורס את כל היום,לא מסוגל לתפקד). בנוסף לכל זה,מה שקורה לי די הרבה(וזה הדבר שהכי פוגע בי,לכן אבקש התייחסות) זה כשאני הולך ברחוב ואם יש אנשים שהולכים ליידי וצוחקים ואולי גם מסתכלים לכיוון שלי(גם אם לא) אני נכנס לדכאון עמוק ומרגיש שהם צוחקים עליי,וזה פשוט לא עוזב אותי,אני לא מצליח להבין למה?אני תמיד הייתי מקובל,אנשים אהבו אותי.אז מה השתנה עכשיו?מה קורה?אני רואה את עצמי אחרת?או שהם רואים אותי אחרת?אולי אני פראנוייד והם לא צוחקים עליי?ואני סתם חושב כך בגלל הבטחון העצמי שלי?זה ממש פוגע וקשה לחיות ככה מהפחד הזה שהנה האדם הזה עוד שנייה צוחק עליי...אני כבר מפחד להסתכל על אנשים,כי אני פוחד להיפגע... מה לעשות?משהו בי שונה פיזית?או הכל בראש? במהלך כל חיי הייתי אדם ביישן,אך מעולם לא היה לי כל כך רע בחיים.אני אוהב את איך שאני נראה,וכל חיי אנשים אהבו אותי,הייתי מקובל,היו לי המון חברים,בצבא הצלחתי,חברות היו לי המון,יצאתי עם בנות בלי סוף.אנשים מחמיאים לי לפעמים. אבל עדיין מרגיש שחיי השתנו...מה לעשות?

שלום א, קשה לדעת מבלי לפגוש אותך האם מדובר בירידה בביטחון העצמי (שיכולה לנבוע ממגוון סיבות) או בבעיה חמורה יותר. לכן אני מאוד ממליצה שתיצור קשר בהקדם עם פסיכולוג קליני, שיוכל להגיד לך דברים יותר ברורים לאחר מפגש פרטני. אני מקווה שבקרוב תרגיש טוב יותר, אורנה ראובן-מגריל

שלום א. אני חייבת להגיד לך שגם אני נמצאת במצב כמו שלך. במלים ברורות אמרת בדיוק את מה שאני מרגישה גם. אני מבינה מה אתה עובר עכשיו כי גם אני מרגישה כך. ואני החלטתי ללכת לקבל עזרה אני אחר חיפוש פסיכולוג קליני. ורצוי שגם אתה תלך אשמח אם תהיה בקשר ומה אתה מתכוון לעשות בהצלחה.

הי, ממשהי שהיתה במצב הזה ממש מזמן תן לי לתת לך משפט שנתן לי המון פעם. גדולה של אדם היא לדעת לצחוק על עצמו. ברגע שלא תיקח את עצמך ברצינות תהומית. הכול יהיה קל יותר. עוד כמה מסקנות אי אפשר לרצות את כול האנשים כול הזמן. גם לא בחלק מהזמן. תרצה את עצמך. תמיד תעשה מה שטוב לך , והרבה אנשים אולי חוששים כמוך והם לא מראים את זה. תשאל את עצמך למה יש לך את כול המחשבות האלה. וברור שהם לא צוחקים עליך פשוט עברת שם במקרה. מנסיוני הכול מתחיל ונגמר בהערכה עצמי. בגיל עשרים פלוס אין טעם להשתמש במילה מקובל וכו, זה כבר לא לענין. תברר עם עצמך מה הדבר שקרה לך שגרם לשינוי הגדול הזה . ותשתדל לחייך יותר להיכנס לדכאון פחות . אנשים מתחברים עם אנשים עם חיוך. ברגע שתואהב את עצמך זה פשוט יקרין ממך החוצה. בהצלחה והמון אהבה .מממני שהייתה שם