בעיה תקשורת בין אישית

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

15/11/2005 | 09:09 | מאת: איילת

"ה שלום רב, יש לי בן בן 2.7 . הוא ילד מקסים חם שיודע להעניק הרבה אהבה לנו הוריו סביו וסבתותיו. הוא בן בכור, ללא אחים. ועד לא מזמן גם נכד יחיד. עד גיל 2.2 הוא לא דיבר כמעט בכלל למעט מספר מילים בדקנו ואובחנה בעיית שמיעה מאוד רצינית בעקבות נוזלים הוא עבר ניתוח והיום 5 חודשים מאוחר יותר הוא מצליח להרכיב משפטים בנות 4 מילים, אם כי יש עדין בעיית היגוי. הקלינאית באבחון שלה כתבה שהוא משתף פעולה יפה, תקשורת תקינה, והיא טוענת שהילד עשה שינוי משמעותי (בדקה אותו גם בגיל 2.2) ולכן רוצה לתת לו עוד זמן להדביק את הפער לבד (כרגע בלי טיפול). כמו כן הוא ילד מאוד נבון, מזהה אותיות, צבעים, מספרים ואף מסוגל להרכיב מילים שמו, אבא, אמא, ושם נוסף בעזרת אותיות. הוא נמצא בגן למעלה לשנה והבעיה העיקרית שהגננת מתארת ואני בהחלט מסכימה איתה היא, שהוא ממש מתנגד לשחק עם ילדים בני גילו. מוכן לשחק רק עם הגננת והמטפלות. הוא משחק גם בבית אך ורק עם מבוגרים (אנחנו הוריו, חברינו, דודים ודודו) במשחקי הרכבה, פאזלים, מחבואים, יצירה וכדומה. הוא מתנגד לשחק עם ילדים אחרים גם אם אלו שמפגישים איתו רבות. ואפילו חושש להסתכל עליהם ומתנגד אם הם נותנים לו יד או מחבקים אותו. כיצד עליי להתייחס להתנהגות זו? אני מאוד אודה לתשובתך. אני מאוד מוטרדת.

לקריאה נוספת והעמקה
15/11/2005 | 12:31 | מאת: ערן

נראהב לי שהילד צריך לעבור אבחון יותר מקיף. פנו לרופא ילדים בקופת חולים שיפנה אתכם למכון להתפתחות הילד.

15/11/2005 | 20:16 | מאת: ליאת מנדלבאום

איילת יקרה, ראשית, שמחתי לשמוע שהניתוח עבר בשלום ושיש שיפור ניכר בתפקודו של בנך. העדפה של חברת מבוגרים היא תופעה מוכרת אצל ילדים יחידים, הגדלים בעיקר במחיצת מבוגרים. יש לא מעט הורים צעירים ונלהבים, הלוקחים את משימת ההורות ברצינות כה רבה, עד כי הם רואים עצמם האחראיים לסיפוק כל צרכיו של הילד, כולל חיי החברה שלו. תחושת האחריות של ההורים עלולה להתגבר אף יותר, במקרה של מגבלה פיזית כלשהי, ואז זוכה הילד לתשומת לב יתרה ופינוק, אותם אין הוא מקבל מבני גילו הקטנים. אני רוצה להזכיר שממילא רק בגיל שנתיים - שנתיים וחצי הילדים מתחילים להתעניין בפעילויות חברתיות ממשיות. עד אז הם מתנהלים בעיקר אחד לצד השני, ולא נראה ממש משחק משותף. בהחלט יתכן שבגלל בעיית השמיעה, חל עיכוב התפתחותי מסויים. ילד שאינו שומע היטב ואינו מתקשר כבני גילו, צובר חסכים בזירה החברתית והבינאישית ונוטה להתבודד. יש לקוות שעם השיפור בשמיעה ובמיומנויות התקשורת שלו, יחול שינוי לטובה גם בתחום החברתי. חשוב לאפשר לו מגע יומיומי ומגוון עם בני גילו, גם אם יש בו מידה של תסכול וקושי. חשוב, כמו שהציע ערן, שיהיה גורם מקצועי התפתחותי שילווה את התהליך, ויאפשר מעקב אחר גרף ההתקדמות. אני מאחלת לכם התקדמות מהירה והרבה ימים של נחת ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית