כעס

בוקר טוב, לפני מס' שבועות ערכתי הכרות רומנטית בין שני חברים שלי. את הידיד אני מחבבת, את החברה פחות. אני חושבת שאותה חברה תמיד מאוד קנאה בי והייתה בתחרות איתי. מדובר בבחוקה השגית, משכילה, לא נבונה מאוד. יש לציין שביני ובינה התקיים קשר רפה, לא עמוק או "נפש" ואילו לאותו ידיד חשתי קרבה, שאפילו העמיקה סמוך להידוק קשרם (בלי קשר). נקלענו אולי לסיטואציה קלאסית בין בנות. הכרתי בין השניים לאחר שהביעו, כל אחד בנפרד, את כמיהתם לקשר , מצוקת בדידותם ורצון לחוות אהבה. החברה ידעה שיש ביני ובין חברי (היום בן זוגה) קשר חזק ואני נוטה לפנות אליו בבעיותיי ובאופן רציף. בשיחה איתו היא הביעה עד כמה היא פגועה ממני, פרצה בבכי ממושך..אני בטוחה שזו הייתה דרכה, אם במודע, או במודעות למחצה, להרחיק את ידידי ממני. לגרום לו לקבל רושם רע לגביי. היא גם דרשה ממנו לא לספר לי שהיא פגועה ממני! (למה לפנות אליו, ולא אליי, ואף להסתיר ממני?). יש לציין שהקשר שלי איתה חודש לפני כמה חודשים ביוזמתה והוא היה לא רציף מתוך הבנה וצרכים משותפים..כלומר, שום דבר לא השתנה בשבועות האחרונים, מה שכן, היא ידעה שאני משוחחת ארוכות עם בן זוגה. כעסתי מאוד כששמעתי מידידי את מעלליה של זו..כעס ש"תפס" אותי יום שלה ועד עכשיו, למעשה. צילצלתי לאותה חברה וביקשתי פסק זמן, את מכיוון שאני עסוקה בתקופה זו (עת של משבר משפחתי מאוד קשה, למען האמת). גם ביקשתי ממנה לא לשחרר ארס. איחלתי לה טוב והצלחה. חברי כעס עלי מאוד, דרש ממני להתנצל בפניה כמעט על הכל, הזדהה עם תחושותיה ואני לא אגזים אם אומר שהוא דבק בזוגתו ושינה את יחסו כלפיי..תוך שהוא מגנה אותי ומציין עד כמה היא נהדרת.. מצד אחד אני שמחה שקרבתי בין נפשות בודדות..מצד שני, הפסדתי מזה משהו..וזה תמיד קורה לי עם אותה חברה..משהו באנרגיות של אותה בחורה שואב ממני באופן עקבי (לאורך השנים). כלומר, רציתי לעזור/לעשות משהו טוב ויצאתי נפסדת. אני מרגישה אולי שנאה כלפיה (זה לא רגש "מואר")..מרמור מסוים.. מה דעתכם? להימנע ממעשים טובים? :) סתם...אולי אני צריכה להיות יותר בררנית לגבי חברים, במקרה זה חברות. מיטל

מיטל, את בוודאי מכירה את המשפט: "סוף מעשה - במחשבה תחילה". אז אם את אוהבת את הבחור, למה מכל הבנות בעולם את משדכת לו דווקא את זאת שתמיד מאוד קנאה בך והייתה בתחרות איתך. אחת כזאת שאת מודה שמשהו באנרגיות שלה שואב ממך באופן עקבי (לאורך השנים). תמוה, נכון? אם את כל כך מחבבת, מעריכה ומחשיבה את יחסייך עם הבחור, הרי היית מחפשת עבורו שידוך יותר מוצלח. ולכן, המסקנה היא: אולי בתת ההכרה רצית שהוא יראה ויווכח כמה היתרונות שלך בולטים לעומת החסרונות שלה. ובקיצור - פשוט עשית החלטה נמהרת ופזיזה מדי, בלי לחשוב יותר מדי לעומק - הותוצאה היא שכנראה פיספסת ידיד יקר.

ערב טוב מיטל, שידוך בין נשמות בודדות היא מצווה גדולה ביהדות, אך לא תמיד שכרה בצידה (לפחות לא לטווח הקצר). את, שהיית - איכשהו - חברה של שניהם, נדחקת פתאום החוצה. הידיד שלך סיפר לך (מאחורי גבה של חברתו החדשה) עד כמה היא פגועה ממך, וכשאת משוחחת איתה על כך, בתגובה, הוא כועס עלייך שבגדת באמונו. מוסר כפול, לא? היא הרי דרשה ממנו לא לספר לך, נכון? יש כאן קלחת מבעבעת של יצרים, ומקלחת רותחת כדאי להתרחק כדי לא לחטוף כוויה. אני לא חושבת שצריך להימנע ממעשים טובים, אבל כדאי ללמוד לעשות אותם נכון. מרגע שהשידוך עובד (לפחות זיווגת נכון) עלינו לקחת כמה צעדים לאחור, ולהניח להם להסתדר בלעדינו. נקווה שיום אחד יוכלו, בכל זאת, להכיר לך תודה. בשמחות ליאת