ילד חמוד בן 3

יש לי בן בגיל 3 שנים שלאחרונה נולד לו אח קטן.אניואשתי מבינים את הענין של קנאה היטב ומנסים כמה שיותר לא להחסיר ממנו תשומת לב ,כמובן במינון המתאים. יש לו לאחרונה הרבה מקרים של חוסר הקשבה מוחלט כמעט בקשר לכל ענין שמעלים. אנו מנסים להנהג באיפוק וסבלנות אך כמה שאנו יותר סבלניים כך הוא יותר עקשן. איך אפשר להתמודד עם תופעה מעין זו עם כמה שפחות עימותים?

לארנון שלום, האם הכנתם אותו לקראת השינוי הצפוי? לדעתי, אתם צריכים לנסות לעודד אותו לעזור לכם. עדי

לתת לו להיות שותף בכל מה שאתם עושים עם התינוק. מחתלים - שיביא את החיתול, רוחצים, שיחזיק את הבקבוק של השמפו, משכיבים לישון, לבקש שישמור, שישיר לו שיר, שיביא מוצץ, וכו' והכי חשוב, לא לשכוח אותו בנפרד מהתינוק,

לארנון שלום רב. נראה כי הילד שלכם בודק בכל דרך האם הוא עדיין באמת חמוד בעיניכם- כלומר- האם אתם עדין אוהבים אותו למרות הצטרפות אחיו הקטן. מה שמובן מאליו לנו- לגבי הילדים להם נולד אח שונה. בעיניהם הקטנות הם רואים את חלוקת הזמן השונה, את ההתעסקות הפיסית והרגשית עם התינוק הקטן והעיקר- את אובדן הבלעדיות. הנושא של קנאת אחים הינו נושא עתיק יומין. ההתמודדות עם הקנאה כהורים הינה מורכבת וכרוכה ברגשות עזים ואמביוולנטיים. מצד אחד אנו בתפקיד ההורים- רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו: לא לקפח, לא לדחות, לנהל חיי משפחה נטולי כעסים וריבים. להגן על כולם. מצד שני אנו נושאים עימנו את זכרונותינו כילדים. לרובנו נולד אח או אחות- לפנינו או אחרינו בכרונולוגיה המשפחתית. לרובנו ישנם זכרונות טובים יותר או פחות ממשפחת המוצא שלנו. לחלקנו- להיות אח בכור היה תפקיד רב עוצמה, מרכזי וטוב בעיקרו ולאחרים היה זה מקום של אובדן, נטישה ואף הקרבה של פרטיות, מקום וכיו"ב. בהופכנו להורים ואפילו לפני כן, רובנו עסוקיפ בפנטזיה על המשפחה שתהיה לנו בהשוואה טבעית למקורותינו. אנו מגיבים לילדינו לא רק מתוך התפקיד המציאותי שלנו כהורים, אלא גם מהמקום בו היינו כילדים. אנו מזדהים, כועסים, מענישים או מפצים גם את עצמנו כילדים ולא רק את הילד שלנו. אנו משליכים עליו דברים שונים, שלא תמיד קשורים בלעדית להתנהגותו המציאותית. ההתמודדות לכן הינה בשתי רמות: חשוב ברמה המציאותית והקונקרטית לא להגזים לשום כיוון. לא לפצות מידי מתוך אשמה, אך גם לא לנטוש להתנכר ולדחות מתוך רצון להקדיש זמן לתינוק החדש. ברמה השנייה חשוב להבין את התנהגותינו, מקורן האמיתי- כדרך לנטרל את ההגזמות. חשוב ביותר למשיך ולשמור על הגבולות בבית, תוך גילויי אמפתיה לכעס, לרגרסיות ולתסכול. זיכרו כי למרות שילדכם בן ה-3 נראה ענק יחסית לתינוק הקטן, גם הוא - הגדול עדיין די קטן. הסבירו ושתפו כמה שיותר- בגבולות בטוחים (כפי שרוז הציעה לכם- ויש לה נסיון עשיר...) ואל תפחדו לכעוס לפעמים כשצריך. כעס אינו תמיד שלילי בתנאי שהוא מקושר למשהו במציאות, מוסבר, לא אלים ולא מוגזם. הוא אחד המרכיבים בתקשורת, כי הרי אין אדם שלא כועס לפעמים. אפשר גם לדבר על הכעס, על השינוי, על ההרגשה שלכם, לשאול אותו כיצד הוא מרגיש. אני יודעת כמה זה קשה ומתסכל. בסה"כ - עוד אח זה טוב, וכייף. כרגע קשה אולי לראות זאת אבל בהתמודדות בריאה וכנה לטווח הארוך כולכם תראו זאת. בהצלחה. רוית.