מאוכזבת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני נראת מצויין בת 25 ויש לי הרבה מחזרים אך באף אחד אני לא מעוניינת הייתה לי אהבה מאד גדולה עד לפני 3 שנים ומאז אני לבד אני כבר לא מאוהבת בבחור ההוא אבל גם עוד לא התאהבתי באחר ובכל אחד אני מוצאת פגם כלשהו ושוללת אותו אני מאד רוצה זוגיות ואהבה חדשה אבל איך אני ממשיכה הלאה?
אני יושב ובוכה כל היום על זה שאני חסר כל חיי אהבה או מין בגיל 22, שונא את החיצוניות שלי ובעל ביטחון עצמי נמוך בצורה מבחילה, מרגיש שאף אחת לא תירצה אותי אף פעם- ובני אדם אחרים מתלוננים על זה שאף אחד מהמחזרים שלהם לא מספיק טוב........איזה עולם משעשע :-)
לרויטל ויגאל, למרות שפניתם בנפרד, שניכם מייצגים בעיה דומה, של אנשים צעירים הכמהים לקשר קרוב ומשמעותי. לכל אחד מכם יש קושי למצוא את הפרטנר המתאים תחת מגבלה 'תוצרת בית'. את, רויטל, מוצאת את הפגם בבן הזוג, בעוד יגאל מעדיף לראות את עצמו כמכשלה העיקרית. ניתן להתרשם שבשני המקרים הדימוי העצמי פגוע והביטחון העצמי נמוך. אני סבורה שזוהי סוגיה נכבדת שכדאי לברר במסגרת טיפול פסיכולוגי. - מדוע איני מרשה לעצמי להתאהב שוב? - האם אני מוצאת את הפגם כדי לא לאפשר לעצמי להיפגע שוב? - האם מי שמעוניין בי 'חייב' להיות פגום? - האם המראה החיצוני שלי הוא אכן הבעיה? (אולי זה נוח לחשוב ככה?) בקיצור, יש עבודה. הזורעים בדמעה - ברינה יקצורו ! ליאת
אולי את רגילה לפרמטרים מסוימים אצל בן זוגך לשעבר, אולי את מחפשת תכונות דומות. לאהוב מישהו ולהמשך אליו - שני דברים שונים. אולי את מחפשת להימשך למישהו שדמה לחברך לשעבר...?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
