קשר והעברה

שלום אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר יותר מ-6 שנים, הגעתי אליה עם כל מכלול הבעיות הקלאסיות, חרדה, אשמה רגשי נחיתות, בהתחלה הייתי מאד תלויה בה מהרגע הראשון שראיתי אותה התאהבתי בה ועם השנים הרגשות שלי רק הלכו והתעצמו, דיברנו הרבה על הקשר בין שתינו כיום אני באמת מרגישה עצמאית כמעט לחלוטין ופשוט מאד אוהבת את נוכחותה בחיים שלי, שאלתי היא כזאת, האם יש איזה אפשרות בעתיד הרחוק/קרוב אחרי הפרידה מהטיפול, להיות איתה בקשר כלשהו? אני מרגישה שהאהבה שלי אליה היום מאד שונה מהתלות וההעברה שהייתה בתחילה אלא אני באמת רואה אותה בדמיוני כבן אדם לחלוטין ואני אוהבת ומעריכה אותה בכלל על מי שגיליתי שהיא, כלומר אשה מאד מיקצועית ועקשנית, חריפה וגם עם חוש הומור, בדיוק דומה לפרופיל האנשים שהייתי רוצה להיות בקשר בחיי היומיום שלי, הפרידה היא בלתי נמנעת בקרוב בגלל ההתקדמות שלי, ורציתי לדעת האם יש איזשהו סיכוי לאיזהשהוא קשר, בעתיד? אני מרגישה מאד מתוסכלת כי אני אוהבת אותה כ"כ אילנית

אילנית שלום. כל כך אני מזדהה איתך וכל כך מבינה. וגם מנחם לדעת שאני לא לבד בסיוט הזה. אני גם שש שנים בטיפול ועם הזמן התלות וההתאהבות והאובססיה נהפכו למרכז חיי. שאר הבעיות שאיתם פניתי לטיפול נדחקו הצידה. אני מרגישה שאין לי חיים בלעדייה ומכיון שהקשר הוא לא הדדי אני בקושי מתפקדת ביום יום. גם מחשבות רעות על סיום חיי. אני מבינה שאני צריכה להשיג לי חיים ולנסות להשתלט על המחשבות אבל אני לא מצליחה.מאד מעניין אותי לדעת איך הצלחת לעבור את שלבי התלות ולהתגבר עלייהם. גם אני מדברת על כך איתה בזהירות כי הנושא מאד רגיש.ושאלת השאלות מה היא מרגישה כלפייך?

גוני!! האמת שגם אני שמחתי לראות שיש עוד מישהי שמבינה מה אני מרגישה.... כי הרגשתי די בודדה ומסתבר שלא, תראי, במהלך השנים היו והיו לי הרבה תקופות של תלות מוחלטת בה! זה ממש הגיע לזה שניתקתי כמעט לגמרי קשרים חברתים והיה רק אותה ומה היא אומרת, כנראה שהטיפול בכל זאת עזר לי כי כעת אני מרגישה הרבה פחות צורך לדבר ולהעלות הרבה מהדברים שהיינו מדברות עליהם, כאילו טחנו את כל הדברים כ"כ שבע"פ אני יודעת ומרגישה מה שאני "אמורה" לדעת ולהרגיש, היא טוענת שמדובר בשינוי העמדה הפנימית, אני מנסה לחשוב איך אני עוזרת לך להתנתק מהרגשת התלות הזאת ואני חושבת שבעצם נק' המפנה אצלי הייתה, ככה, היא בן אדם בדיוק כמונו, עובדת ומתפרנסת ודואגת לטובתה יותר מכל גם יותר אפילו מדאגתה הרבה למטופליה (היא פשוט מדהימה ואני בטוחה שכל מטופליה חשים כך) במהלך השנים היא "לימדה" אותי לאהוב ולהעריך את החיים שלי ולהתלהב ממה שיש בהם, וככה לאט לאט הרבה מהאנרגיה שהייתה מושקעת ב"אובססיה" שלי כלפיה עבר פשוט לפרויקטים אחרים בחיים שלי, עבודה, חברות חדשות, בני משפחה רחוקים, ואת יודעת מה גיליתי? שגם שם אפשר למצוא הרבה אהבה, ועניין, ובעצם אני מיישמת את מה שהיא כל הזמן ניסתה ללמד אותי, לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי באופן שהוא טוב עבורי, (לפני שהכרתי אותה הייתי עושה כל הזמן דברים שחייבים לעשות ולא ממש אהבתי את הדברים האלה וגם את עצמי לא ממש אהבתי כי עשיתי בסופו של דבר את הדברים האלה) כל הסיפור הזה קרה די לאט ובצעדים קטנים, אבל אני חושבת שהיום אני נמצאת במקום די טוב, אבל, תמיד יש אבל... אני באמת מאד מאד אוהבת אותה, והמחשבה על לא לראות אותה אפילו שלא תאמר כלום רק תסתכל עלי כמו שהיא מסתכלת, המחשבה הזאת אפילו שאני כותבת לך על זה עכשיו ממש קורעת אותי מבפנים! וזה גם שאני יודעת שבקרוב מאד באמת לא יהיה לנו כבר יותר מידי על מה לדבר... אני ממש מרגישה שהחיים שלי לא יהיו יותר "בסדר" או אפילו טובים כי פשוט היא חלק כ"כ טוב ופעיל ואהוב בחיים שלי, אני מקווה שבכל זאת עזרתי לך קצת כי אני רואה ששוב אני כותבת על התסכול והכאב שלי... אני מנסה לא לחשוב על רגע פרידה, זה נראה לי משהו בלתי אפשרי בחיים שאוכל לעמוד בו, לא בגלל שאני חושבת שכל מה שהרוחתי מהטיפול יעלם אלא פשוט כי זה ממש כמו מוות של אדם סופר אהוב, בגלל שאני חושבת שאחרי פרידה שום דבר לא יעלם ממה שנלמד אני לא בטוחה ולא ברור לי אם יש אולי איזה אפשרות של קשר ולו חלקי רק שלא תעלם מהחיים שלי, עוד משהו שהייתי ממליצה לך זה לדבר איתה בדיוק על כל איך שאת מרגישה, זה מפחיד קצת נכון וצריך לאט ובהדרגה, אבל זה באמת עוזר והיא סביר להניח לא תיבהל ותנטוש.... לשאלת השאלות של מה היא מרגישה כלפי, תראי, אני חושבת לרגע, מלבד תואר בפסיכולוגיה קלינית היא בעיקר בן אדם וממה שהכרתי אותה היא רגישה ודואגת איזה בן אדם במיוחד כזה לא יאהב מישהי שכ"כ אוהבת אותה? היא גם בן אדם ואני בטוחה שהיא מרגישה משהו, לפחות אני מעדיפה ללכת עם המחשבה הזאת, אני מקווה שעזרתי קצת ואשמח להוסיף ולדבר איתך תשלחי לי במייל את המייל שלך אם את מעוניינת ביי

אני קוראת פה לפעמים ונתקלתי בהודעה שלך שמביעה הרבה יאוש. שאלה- דיברת עם הפסיכולוגית שלך על כך? אני חושבת שהיא תוכל לעזור לך בזה. הייתי גם במצב דומה ואני מאד מזדהה עם מה שאילנית כתבה. עם הקטע שאני אוהבת את המטפלת שלי כאדם בגלל תכונותייה הנפלאות שאני מכירה כשברור לי לגמרי שיש אעוד תכונות שאני פחות מכירה. אבל אני בהחלט "מאוהבת" בה אבל אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא אובססיבית אלייה באופן קבוע אך מידי פעם יש גלים של חשק חזק מידי להיות בקרבתה. אבל אני למדתי בעזרתה גם להתגבר על כך ולזהות את הסיבה לצורך הפתאומי בה. הרבה חסכים יכולים לגרום להזדקקות הזו וכמובן זה סוג של העברה. עד שלא תדברי איתה על זה אז זה לא ייפתר.

שלום אילנית, וגם גוני, שתיכן כתבתן בצורה מאוד נוגעת על הרגשות העזים שיכולים להתעורר בטיפול. ודווקא בגלל זה אני לא רוצה לכתוב את הנאום "המוכר" על העברה ועל כללי התהליך הטיפולי, אלא לעודד אתכן לבטא את התחושות האלה במלוא עוצמתן בתוך הטיפול. האהבה הזו, התחושה שהפרידה תהיה בלתי נסבלת - חשוב שיהיה להן מקום בטיפול, בין אם נקרא להן "העברה" ובין אם נראה בהן את החלק המציאותי של הקשר ביניכן. ועוד מילה לאילנית - את יודעת, החלטה על סיום טיפול אינה קשורה רק ל"קצב ההתקדמות" בחיים. לפעמים זקוקים להמשך הליווי והעיבוד של תחושות גם כשקל יותר וכשדברים מסתדרים. דברי עם המטפלת שלך על התחושה שהתקדמותך מובילה לסיום, וחפשי ביחד איתה את העיתוי והדרך הנכונה בשבילך. תודה לשתיכן על מילים מרגשות, אורנה ראובן-מגריל

אורנה, מרוב שכתבתי שאלתי העיקרית נעלמה, האם יש איזה מצב של איזהשהוא סוג של קשר אחרי סיום תהליך טיפולי ביני לבין המטפלת לשעבר? אילנית