חרטה על מה שקרה

שלום אני לא יודעת אם תוכלי לעזור לי אבל זאת בעייתי כשהייתי בת 17 הייתי בקשר מיני עם גבר בגיל 40 והדבר הכי טיפשי הוא שבאותו זמן הייתי מעדיפה לחשוב שהוא אוהב אותי למרות שהיה נשוי עם ילדים ומלכתחילה היה ברור שהקשר ביננו היה מיני בלבד הוא נהג להגיד ל שהוא אוהב אותי ושאני יפה בעיניו. אני בחורה ביישנית ומאז ומעולם יש לי קושי בליצור קשר עם אנשים בכלל עם בנים בפרט ובכלל מעולם לא הרגשתי יפה עם עצמי אז כשאותו בחור התחיל איתי ואמר לי שאני יפה ומושכת ישר הוקסמתי ולא עניין אותי שהוא נשוי מה שגם היו לי המון בעיות בבית והייתי צריכה להרגיש אהובה החיבוק שלו שידר לי חום ואיכפתיות הייתי בתולה לפניו והוא הראשון ששכבתי איתו. לאחר כשנה של מפגשים (לקח המון זמן עד שממש קיימנו יחסי מין מלאים) כי כל הזמן הייתי נרתעת ועוצרת אותו... בכל מקרה לאחר כשנה של מפגשים החלטתי לנתק את הקשר איתו ולהפסיק עם הפ]גישות שלא מובילות לשומקום. מה גם שבמהלך השנה שהכרתי אותו הרגשתי שאני ושה משהו מיוחד ושאני קולית(אני יודעת שזה נשמע דפוק אבל אז הייתי בת 17 ) בכל מקרה הוא לא הבין למה אני לא רוצה להיפגש איתו יותר אמרתי לו שזה לא נראה לי בסדר מה שאנחנו עושים הוא אמר מה יכפת לך אנחנו נהנים ומכייפים ושזה בסדר גמור בכל מקרה הוא לא הצליח לשכנע אותי והפסקתי את הפגישות מיוזמתי. אני בת 21 עכשיו ונורא מתחרטת על מה שקרה אומרת לעצי איך היית יכולה להיות כ"כ זנותית ולשכב עם מישהו נשוי שידעת בביטחון מלא שלא יצא מזה כלום והכי דפוק הוא שבמבט לאחור אני הרגשתי שממש נהנתי מהמגע שלו בי מהמילים היפות שהיה לוחש לי ואומרת לעצי איזה מזל שהפרידה היתה מיוזמתי כי אם הוא היה זורק אותי אני לא יודעת מה הייתי עושה עם עצמי בכלל בכל מקרה כעת יש לי חבר כבר חצי שנה בן 25 ואני לא מרגישה שאני נמשכת אליו בכלל פשוט ולא מסוגלת לשכב איתו ממש החבר הנוכחי ברוך השם הוא רווק אבל כשאנחנו מגיעים לקטע המינמי שהוא נוגע בי אני קופאת כמו פסל הוא האקטיבי ואני פסיבית אני מרגישה שכאילו אם לא אזוז אז כאילו אני לא מקיימת יחסי מין בכלל ולא מרגישה כמו זונהוחוצמזה אנו לא מקיימים יחסי מין ממש (בלי חדירה) ורוב הזמן כשאני איתו אני מרגישה עצובה ונזכרת בבחור השני הקשר עם הבן 25 הוא קשר רציני אבל אני מרגישה שלא מגיעה לי אהבה בגלל מה שעשיתי בקיצור מה את אומרת? אני אפילו לא מסוגלת להגיד לעצמי שאני הייתי הקורבן פה ושניצלו אותי כי בכל זאת גיל 17 הוא לא כ"כ גיל קטן ושמאוד קל גם להאשים אחרים בטעויות שלך לא? אשמח לתגובה

שלום רב לך, מה שאת חווה כרגע בעקבות אותו קשר עם הגבר בן ה 40 הוא רגשות אשמה. עברו מאז כמה שנים, התבגרת והבנת שזו לא היתה אהבה אלא מעין פיצוי שהיית זקוקה לו כדי לברוח מבעיות אחרות שהיו לך. כל המילים היפות שאמר לך אותו הגבר , נאמרו כדי לפתות אותך להמשיך בקשר המיני ולא כי הוא באמת אוהב אותך. אם את לא מצליחה להתגבר בעצמך על התחושות שמעורר בך הזיכרון מאותו קשר , אולי כדאי שתלכי לייעוץ או כמה שיחות עם פסיכולוג/ית. שיחות כאלה יכולות לעזור לך להבין את עצמך ולהשתחרר מהתחושה הקשה. אין שום סיבה בעולם לתחושה שלך שלא מגיעה לך אהבה בגלל אותו קשר. הקשר ההוא מאחורייך, הגבר הההוא ניצל את תמימותך ואת גילך הצעיר. עכשיו הזמן לפתוח דף חדש ונקי ולומר לעצמך שמגיע לך כל הטוב שהחיים מסוגלים לתת, גם קשר טוב ומספק וגם אהבה ותחושה שאת רצויה ואהובה.

סיגל יקרה, אני חושבת שזה טבעי ונכון להרהר בדברים שעשינו בעבר, ולעיתים קרובות כדאי ללמוד מהם. בסיפור שלך, למשל, בולט הצורך שלך בחום ובביטחון שחשבת שתוכלי לקבל מגבר שגילו כפול מגילך, ואפשר לנסות להבין מה היה חסר ומכאיב באותה התקופה. אבל, נדמה לי שכרגע את לא מצליחה ללמוד מהעבר ולהמשיך הלאה, אלא עברך מאוד משפיע על מערכת היחסים שאת מקיימת היום. במקרה כזה כדאי להיעזר בשיחות עם איש מקצוע, בהן תוכלי לברר מה היה חסר אז ומה חסר היום, איך פתרת את הכאב אז ואיך היית רוצה לעשות זאת היום. אני מאחלת לך הצלחה רבה, אורנה ראובן-מגריל

שלום, הדבר הראשון שאת צריכה לעשות זה להפסיק להתחרט!. אין לך מה להתחרט - לא פשעת בדבר, לא בגדת באישתו (הוא זה שבגד) וגם אם בגד, אין זה פשע נוראי... זה אמנם לא יפה ולא לויאלי מצידו לעשות את זה, אבל הדבר האחרון שאת צריכה זה להרגיש רגשות אשם על כך! אני חושבת שהוא פשוט חיפש מישהי מהצד, לאו דווקא לקשרי אהבה ומצד שני, אולי והוא דווקא כן חיפש סוג של שותפה שניה לאהבה וכו. בכל אופן, כל זה כבר לא נוגע לך. זה ברור מאליו שההבדל המנטלי בין גבר לילדה בת 17 הוא עצום, לכן לא חטאת בזה שלא הבנת את פשר הקשר... וגם אם היית מבוגרת יותר, זה עדיין לא אשמתך. יש הרבה אנשים שמחפשים קשרים לא מחייבים, וזה לא זנותי בכלל. אולם צר לי שהוא לא הסביר לך את הנושא קצת יותר מקרוב וגרם לך להרגיש מנוצלת וכן הלאה (במיוחד לגילך הצעיר). אני איכשהוא דוגלת בשיטה של "מה שהיה - היה", לשבת ולהתחרט על מה שהיה בעבר לא יתקן את ההווה, אלא אם תעשי זאת בצורה מסודרת - בשיטת הטיפול הפסיכולוגי, שאולי יצליח לגרום לך להשתחרר מהכאב שאת מרגישה כעת. לגבי מה שכתבת "אני אפילו לא מסוגלת להגיד לעצמי שאני הייתי הקורבן פה ושניצלו אותי כי בכל זאת גיל 17 הוא לא כ"כ גיל קטן ושמאוד קל גם להאשים אחרים בטעויות שלך לא?" התשובה היא שאני יכולה להבין למה את מרגישה כפי שאת מרגישה, אבל כפי שכתבת בעצמך - היית בת 17. זה אולי נחשב ל"בוגר" יחסית בקרב הנוער, אך עדיין זהו גיל תמים למידי. לא בכדי קוראים לזה "גיל ההתבגרות" משום שזה הגיל שבו מתבגרים קצת ומבינים קצת יותר טוב את פשר החיים. כולם עושים טעויות, אבל טעויות נועדו בכדי שנוכל ללמוד מהם ולחיות את חיינו קצת יותר טוב. הסיפור עם קשר עם גבר נשוי נמצא בכל רבדי הגיל - גם נשים מבוגרות מוצאות את עצמן מקיימות קשרים אינטימיים עם גברים נשואים שמבטיחים להן הרים וגבעות (גירושים וכו) ולא עושים עם זה דבר. אני חושבת שזה שניתקת איתו את הקשר מראה שכבר אז הצלחת לגלות את החוזק הפנימי שלך להפסיק את זה, אני חושבת שאת צריכה לטפוח לעצמך על השכם שאת זו שהפסקת את הקשר ולא הוא. לפעמים כשנמצאים ברגעי משבר יש כאלו שמעדיפים לדמיין שהכל בסדר, כפי שכתבת, העדפת לחשוב שהוא אוהב אותך וכו. אולי הוא באמת אהב, אבל זה לא העניין. העניין הוא שהיית נתונה ברגע של חולשה והעדפת לחמוק לרגעים קצת יותר "קסומים". כשהבנת שזה לא זה, ניתקת את הקשר. זה טוב שאת מבינה את זה עכשיו, שאת מסוגלת להסתכל על כך באופן מפוכח יותר. זה מראה שיש בך יותר בגרות. ולכן לדעתי את צריכה לחשוב בצורה יותר חיובית - שאת חזקה יותר ולפנות מקום לאהבות אמיתיות. תסתכלי על זה בתור אבן דרך, תחנה שעברת בחיים ולמדת ממנה משהו... לצד המינוסים יש גם פלוסים. בקשר לביישנות - אפשר לטפל בזה בעזרת טיפול פסיכולוגי. בהצלחה.