דיכאון

שלום רב, אימי בגיל 60 ועברה לפני חמישה ימים ניתוח קשה ומורכב להוצאת גידול וכעת היא בהתאוששות והעניין הוא שנראה שהיא שקעה במרה שחורה היא ממעטת לדבר מה שלא אופייני לה בכלל, בוהה בתיקרה רוב היום, היא צלולה בדעתה וכששואלים אותה היא עונה לעניין אבל משיבה בקצרה וחוזרת להתכנס בתוך עצמה, שאלתי היא האם זהו תהליך טבעי או משהו שדורש התערבות של פסיכולוג או פסיכיאטר, ובמה אני יכולה לעזור לה בכדיי לנסות להוציא אותה מהמצב הזה?

שרון, אם מצב הרוח של אמך - לפני הניתוח - היה טוב, אז הגיוני שהירידה במצב הרוח היא תוצאה ישירה של הניתוח. זו תגובה טבעית להליך לא נעים, ולכל אחד דרוש פרק זמן אחר להתאוששות מהחוויה, שעבור חלק מהאנשים היא טראומתית מאוד. תני לה "זמן התאוששות", פיזי ונפשי. במקביל כדאי להתייעץ עם איש בריאות הנפש (פסיכולוג, עו"ס, פסיכיאטר) לגבי פרק זמן סביר להתאוששות, שלאחריו יש כבר מקום לבירור מקיף יותר של מצבה הנפשי של אמך. ס.מ.

שרון יקרה, ניתוח להסרת גידול אינו דבר של מה בכך. מעבר לקושי הפיזי (כאבים, אי נוחות, שינויים בשגרת מעגלי שינה ואכילה) קיימת ההתמודדות עם הפחדים, הדאגה לעתיד, הכעסים (למה דווקא לי?), האבל על הגוף הבריא שאינו עוד, וכד'. לפעמים, דווקא לאחר שהסכנה המיידית חולפת, אפשר להתפנות לכל אותן תחושות קשות, ויש לכבד זאת. בדרך כלל, במחלקות בתי החולים ישנן עובדות סוציאליות ופסיכולוגים רפואיים שיכולים להיות לעזר רב, גם אם מדובר בדכדוך טבעי וחולף. אני חושבת שאת בהחלט יכולה להיות לעזר, אם תצליחי לקבל את מצב הרוח הדקורני ללא בהלה גדולה מדי. אני מניחה שגם עליך עברו לא מעט ימי חרדה לפני ובמהלך הניתוח. לפעמים מתבזבזת לא מעט אנרגיה, הן של החולה והן של מקורביו, על ניסיונות להסתיר זה מזה את הכאב, את הדאגה ואת הדיכאון. לטעמי, כדאי לעבור את הדברים יחד, מבלי לנסות לכפות זה על זה עליצות מלאכותית. עם זאת, חשוב שמישהו מכם יוכל להחזיק עבורה את הביטחון בהמשכיות וברצף הבריא של החיים. אפשר להביא אליה נכדים לביקור (אם כבר יש כאלה), להזמין חברים טובים במינון מבוקר, ולשדר ציפייה עדינה להתאוששות בקצב שלה. לא אמרת מהיכן הוצא הגידול, אבל יש לא מעט עמותות וקבוצות תמיכה הפועלות בהתנדבות מול חולים 'דומים', ומסתבר שזה מחולל פלאים. נסי להתעניין אצל העובדת הסוציאלית במחלקה. וכמו ש(ס)מישהי ציינה, חשוב להמשיך ולעקוב, ולערב גורם מקצועי במידה והמצב נותר ללא שינוי. אני מאחלת לאמא החלמה מהירה והרבה הרבה בריאות ונחת עד מאה ועשרים. ליאת