"דוקטור, מתעלמים ממני" דוקטור:"הבא בתור!"

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

23/10/2005 | 05:16 | מאת: דנה

שלום לכולם, לפני כמה חדשים החלטתי החלטה שדרשה ממני המון אומץ, והלכתי למפגש בפעם הראשונה בחיי עם פסיכולוגית. כשהגעתי הסתבר לי שהיא עובדת סוציאלית, אבל שיתפתי פעולה. כיוון שאף פעם לא הייתי במפגש מהסוג הזה, ייתכן שהיו לי קצת ציפיות. העניין הוא, שיכלתי להשבע שאני רק מפריעה לה שם. לאחר ששאלה אותי על העדה שלי מצד אימא, מצד אבא ומצד כל סבתא, היא נתנה לי שתיקה ומבט נועץ למעלה מ - 10 דקות. הסתכלתי מסביב, החדר היה מלוכלך ומבולגן. אני לא אדם ביקורתי, ואני מודה שאני מבולגנת ללא תקנה בעצמי. אבל היא המשיכה לשתוק, כשאמרתי לה שאף פעם לא היתי בפגישה כזאת, היא לא ענתה. היא הסתכלה בשעון כל 10 דקות ובשלב הזה התחלתי לבכות: מה אני עושה פה? איך הגעתי לזה? כמובן שהיא גם לא זכרה את שמי והמציאה לי שמות חדשים: "אמ... דליה, נכון?" היא הסתכלה עלי, אבל ברור שלא הקשיבה. כששתקתי, היא המשיכה להסתכל. וחצי שעה לפני שהפגישה הסתיימה, היא כבר הסתכלה בייתר הפגנתיות בשעון: "..טוב..." "..אמ..." ונקבה במחיר. זה עשה לי אסוציאציה לא נעימה של דברים שאדם משלם עליהם, ולא נופלים תחת ההגדרה "אהבה" או "אכפתיות". באתי להגיד לה שכל הדלתות בחיים שלי סגורות, והיא טרקה לי עוד אחת. זה תמיד ככה?

לקריאה נוספת והעמקה
23/10/2005 | 09:16 | מאת: אבישג

הי דנה. נתחיל מהסוף - לא זה ממש לא תמיד ככה. חבל ש(כפי הנראה) נפלת על מטפלת שהרגישות שלה לאחרים היא לא מפותחת במיוחד. זה ממש לא מייצג את כלל אוכלוסיית המטפלים בנפש ! אני מקווה שלא תניחי למקרה המצער הזה למנוע ממך את המשך הטיפול בעצמך (כמובן לא אצל האישה הזו אלא אצל מישהו אחר). והערה קטנה אך משמעותית לדעתי: ציינת שהיא היתה עובדת סוציאלית אבל שיתפת פעולה למרות זאת... האופי שלה מן הסתם לא היה שונה לו היא היתה לומדת פסיכולוגיה במקום עבודה סוציאלית. לצערי יש גם פסיכולוגים (או פסיכיאטרים) מוסמכים לכל דבר ש-מה לעשות- לא נולדו עם התכונה החשובה מכל לטעמי לעוסקים בתחום בריאות הנפש: רגישות לזולת. בחיפושייך אחר המטפל הבא שלך, נסי לא לפסול על הסף אדם שהוא "רק" בעל תואר בעבודה סוציאלית, כי יתכן מאוד שהוא יהיה מטפל הכי טוב שאפשר עבורך. בהצלחה ואל ייאוש ! אבישג

23/10/2005 | 17:12 | מאת: גדעון שובל

דנה שלום, התייחסתי אתמול לפגישה האחרונה בטיפול ואת מעלה את הנושא של הפגישה הראשונה בטיפול. כמה חרדות מחד וציפיות מאידך קיימות לגבי הפגישה הזו. אכן לא היה לך ברור למה לצפות ומה אמור להתרחש בחדר הטיפול.מי מדבר? מה עושים כשהמטפל שותק? אני סבור שזה לא חייב להיות כך והאחריות היא עלינו המטפלים, שלא להשאיר את המטופל נבוך ובחוסר ידיעה מוחלטת. ההמלצה שלי בבחירת מטפל היא : לקבל המלצות, ללכת לכמה פגישות היכרות כדי לראות אם יש "כימיה". ואם לא - אז "לא קרה אסון", להמשיך הלאה ולחפש. חשוב שתרגישי שאת בוטחת באדם מקצועי ומהימן . מקווה שלא תתיאשי ושתמצאי את המטפל שמתאים לך, גדעון

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית