התמודדדות עם משבר

השאלה מכוונת לכל אדם שהיה במצבי ובמיוחד לפסיכולוג ולפסיכיאטר אני בת 24 סטודנטית . לפני כ 5 שנים בן משפחה קרוב מאוד שלי חלה בסרטן , עם משבר זה היה לי מאוד קשה להתמודד שכן אני אדם רגיש מאוד וכן אותו אדם קרוב לי והכי אהוב עלי ויש לנו קשר מיוחד במינו. עם הזמן הדברים הסתדרו , קרוב המשפחה שלי הבריא ועם השנים גם התגברתי על המשבר אבל כל הזמן ריחפה באויר הסכנה שהמחלה יכולה לחזור אך ככל שחלפו השנים הסיכון קטן וממש כבר הייתי בטוחה שהוא הבריא ואין ממה לחשוש ובאמת הכל מאחרינו (לפי הסטטיסטיקה הרפואית נותרה עוד שנה לסיכון שתחזור המחלה אך עדיין הסיכון היה נמוך במיותר) אך לצערי טעיתי לפני כחודשיים הסיוט שממנו חששתי כל השנים קרה - חזרה מחלתו ואני לוקחת את הבשורה קשה מאוד איני מצליחה ללמוד , בקושי מצליחה לעבוד. אני כל הזמן שקועה במחשבות ובפחדים אני רוב הזמן בבית ( בגלל שיש חופשת סמסטר ) ומבלה את הזמן באכילה ומחשבות עקב כך אף התחלתי להשמין (תמיד היו לי בעיית השמנה אך המצב הוחמר ) . והגרוע מכל אני פאסימית וזאת למרות שהרופאים מאמינים שיש סיכוי להחלמה בשנית . שאלתי היא האם זה דיכאון ? כיצד יוצאים ממצב זה ? האם פסיכיאטר יכול לעזור?

חגית שלום רב, קשה להתעלם מהמצוקה העולה ממכתבך, מהכאב והחרדה. התהליך שעברת בשנים האחרונות הינו תהליך קשה וכואב של חרדה קיומית לאדם קרוב ואהוב, הפחד מאובדנו, הפחד מלהיפרד ממנו. התהליך שעברת עם התפרצות המחלה בפעם הקודמת היה ממה שעולה ממכתבך מורכב, קשה, אך הצלחת לעבור אותו. לא סיפרת כיצד עברת את המשבר, מי עזר לך, את מי יכולת לשתף בפחדייך ובלבטייך, מי היה איתך שם. הפעם תקופת המשבר חוזרת, והפעם נראה לי משום מה (וייתכן שאני טועה) כי את מתקשה לאסוף כוחות ולהתמודד עם המשבר. בעיני גם המשבר כעת עשוי להיות קשה יותר מצד אחד כי הכוחות מהפעם הקודמת כבר התדלדלו מעט והם כעת חסרים, אולם מאידך, הפעם זה אמור להיות לך קל יותר כי את יודעת שיש סיכוי להחלמה ואת גם יודעת, לפי הניסיון הראשון, שזה אכן אפשרי. אם כך יש שני צדדים למטבע, אך חד הם. הם משולבים בתוך כל התמונה המשברית, הכוחות מול חוסר הכוחות, הידיעה של מה שאמור לקרות מול חוסר הידיעה והחרדה וכו'. מעצם המצב בו את מתארת שאת מצויה בו כעת של התדלדלות הכוחות, האכילה המתגברת וקשיי התפקוד אני ממליצה לפנות לטיפול. טיפול פסיכותרפויטי (שיחות) עשוי לתת לך את המקום בו תוכלי לפרוק את המעמסה הנפשית הכבדה, להשתחרר מעט מהחרדה ולחלוק עם אדם נוסף את התכנים הפנימיים הקשים שעולים בעקבות המשבר. אם את זקוקה להמלצות למטפל, אני אשמח לסייע (פרטיי נמצאים בכרטיסי האישי, תקליקי על שמי). שיהיה לך כוח, בברכה, טלי פרידמן

ראשית תודה רבה על התשובה המהירה . לפי דברייך הבנתי ששיחה על המצב עם פסיכולוג עשויה להחזיר אותי לתפקוד . אך איני בטוחה בכך . את המשבר הראשון עברת אפשר לומר לבד . לא הלכתי לטיפול ועם הזמן שהמצב השתפר גם מצבי הנפשי השתפר . אני חושבת שהמצב היום הרבה יותר גרוע שכן הפעם בן המפחה שלי בעצמו במצב נפשי ירוד שנראה אפילו כדיכאון דבר משפיע עלי עוד יותר עד כדי כך שכאשר לו יש מצב רוח טוב אז גם לי יש ולהפך. איני חושבת שדיבור על המצב ישפר את מצב רוחי ואת התפקוד . במה פסיכולו יוכל לסייע לי?

חגית יקרה, מחלה של אדם קרוב עשויה להיות טראומה שלא קל להתמודד אתה, ולעתים היא מחמירה כאשר המחלה שבה ותוקפת, כפי שזה קרה לך. מחלת הסרטן מעוררת בנו פחדים וחששות, משום שהיא מחייבת אותנו להתמודד עם חוסר הידיעה וחוסר האונים שמעוררות בנו מחשבות על המוות. ההתמודדות החוזרת עם מחלתו של קרוב משפחתך עוררה בך שוב את אותם חששות ופחדים, ופגעה בתפקוד היומיומי שלך. לא הייתי מכנה זאת בשם דיכאון. זוהי הפרעה בתפקוד כתוצאה ממצב לחץ שאין לו פתרון מיידי. אני מבין שאת אינך מאמינה בטיפול נפשי, ולכן הסיכוי שטיפול כזה יסייע לך אינו גדול. עם זאת, הקושי שלך הוא קושי נפשי, שיש לו השלכות על כל תחומי חייך. פסיכיאטר עשוי לסייע לך באמצעות תרופות, ופסיכולוג יכול לסייע לך באמצעות שיחות. רק לאחר בדיקה ואבחון תוכלי לדעת מהו הטיפול העדיף. בפורום 'הלם-קרב' אנחנו עוסקים בתופעות דומות, ואת מוזמנת להצטרף ולקבל תמיכה ממשתתפי הפורום. גם זו דרך להתמודד עם חרדת המוות. http://doctors.co.il/forums/list.php?f=66 בברכה, דרור גרין

שלום ברצוני לדעת אם תרופה כלשהי יכולה לעזור לי ואם כן על איזו תרופה מדובר , מה תופעות הלוואי שלה וכן האם יש סיכון כלשהו שתרופה זו יכולה להביא לבעיות נפשיות נוספות בזמן לקיחת התרופה או אחרי סיום הטיפול ? תודה מראש חגית