חברה

מה יכולה להיות הסיבה שאיני אוהבת אנשים? אני מרגישה שאפחד לא באמת אמיתי שהכל מונע מתוך אינטרס ולכן קשה לי לפתח קשר אמין עם מישהו.לכן..עם השנים הפסקתי בכלל לשוחח ולהיפגש עם חברים כי מצאתי ריקנות חוזרת על עצמה ומאחר ולא קיים בי אמון בסיסי אני תמיד מעדיפה לא לספר על חיי וכך אני בכלל מבינה שאין לי צורך בחברתם כי לא בא לי רק להקשיב לשטויות שלהם. מדוע אני שופטת כל דבר ובעיקר לשלילה? מדוע אני גורמת ל"אש" כי אני תמיד אומרת על ליבי...?. מה יהיה הסוף?.. אני מרגישה שכל דבר שנאמר על ידי נבדק אח"כ ואני מוצאת עצמי אומרת " למה אמרת כך וכך..זה לא יפה..? אני ממש לוקחת בכובד דברי אחרים וסיטואציות חברתיות ולכן אני מנסה בכל תוקף להימנע מהן.רק שלא ידברו עליי רע ורק שלא "אבהילם" בדעות הקיצוניות שלי. פשוט קשה לי להיות סטנדרטית ואני משתגעת מזה.. רוצה להרגיש "פשוט ונקי יותר..,"

שלום טובה, אני חושבת שזה נחמד שהצירוף של 'נושא ההודעה' ו'שם המחבר' מתקבל במקרה שלך "חברה טובה". נחמד כי זה בדיוק העניין - את לא חייבת לאהוב "אנשים" באופן כללי וגורף, אבל כן כדאי לבדוק עם עצמך מה קורה לך בנוכחות אדם קרוב, כמו חברה טובה... נשמע שאת חווה משהו מאוד ביקורתי, גם כלפי עצמך וגם כלפי אחרים, ובו בזמן את כמהה למשהו זורם ופשוט יותר, ונראה לי נכון להעמיק ולחקור את העניין. מה דעתך לשוחח בנושא עם פסיכולוג/ית? בברכה, אורנה ראובן-מגריל