My saver - my killer

זו טעות להגדיר אדם, יצור אנושי, לפי קריטריונים שכתובים באיזה ספר (DSM/ICD). אבל אני עושה את זה, כי אני וההפרעה שלי בלתי נפרדות בעליל. כי אני תוצר של ההפרעה שלי, שהיא תוצר שלי. לקח להם זמן להבין. זה כנראה בגלל סוג מסוים של סקפטיות שאופף את ההפרעה. הדעות החלוקות סביב הממשות שלה. קשה להבין ולקבל - אפילו לאנשי מקצוע - את הממשות שב - DID. קשה לי להבין את זה. ובכל זאת, התובנה שהגיעה באיחור (כמו הרבה דברים אחרים, שכנראה אחראים במידה זו או אחרת על לידתה של ההפרעה) האירה את הקיום באופן שונה, נכון יותר. עברתי בדרך שלל אבחנות, חלקן נכונות במובן מסוים, במובן של הדיסוציאציה וההשלכות שלה. אבל הן לא שיקפו את מי שאני באמת. אי-אפשר לתאר את החיים תחת שלל ה"זהויות" השונות. זה לא מעניין בכלל. אבל ראש השנה עכשיו, ואני יודעת שגם אם לעולם לא אהיה שלמה (במובן הזהות הכללית), לפחות הייתי רוצה שהשנה הזו תהיה אחרת - פחות סוערת, מכאיבה, פוגעת, מזיקה, הרסנית. ואולי זו סתם משאלה של ראש השנה, כי הדברים כאלה כבר הרבה שנים. יותר מדי שנים. ולמה שהשנה יהיה אחרת? ואני לא מתעלמת מההיבטים החיוביים שבהפרעה; אבל הם לא מצדיקים את שימורה. אז עוד טיפול ועוד טיפול. כמעט חצי חיים אני מעבירה בטיפולים. לא מתייאשת (עדיין), אבל מבינה היטב שזה יכול להיגמר ככה סתם, כל יום, כל שעה.

שלום לך, אני שמחה שבחרת, דווקא בראש השנה החדשה, לחלוק איתנו את הרגשות והמחשבות סביב הקיום המורכב בצל תופעות הדיסוציאציה. אני מאד מסכימה עם המחאה שלך כנגד הניסיון לתייג אנשים תחת קריטריונים שרירותיים של אבחנה זו או אחרת. לצערנו, עדין אנו נזקקים לאותן אבחנות, ולו כדי להמשיך ולקיים שפה משותפת מקצועית, ולאצור את ההבנות התיאורטיות ומסורות הטיפול. אני מצטרפת למשאלה שלך לשנה חדשה ושונה, שתביא איתה נחמה, הקלה ואולי אפילו שלווה לכולנו. חזקי ואמצי ליאת

שלום ליאת ושנה טובה - מה באמת הגישה של הממסד (פסיכיאטרי, פסיכולוגי) כלפי הסוגיה של הפרעת זהות דיסוציאטיבית? איך יכול להיות מצב שבו לא כל אנשי המקצוע מכירים בקיומה של ההפרעה? או שהיא באמת לא קיימת? ואם היא לא קיימת, מדוע היה צורך בשינוי שמה MPD ----> DID? תודה.