OCD

שלום אורנה, ראיתי בפרטייך שאת מתמחה ב- OCD. אחי בן 14 סובל מההפרעה הזו, היה מטופל ולבקשתי הפסיק את הטיפול. הוא לא הרגיש שיש לו באמת בעיה, ופיתח אנטגוניזם כלפי המטפלת. היא מצידה אכן אישרה שהחומרה של ה- OCD היא לא משמעותית, ולא מפריעה למהלך חייו ולכן הטיפול הופסק. מאז הסימפטומים עדיין קיימים - סגירת דלת, יציאה וכניסה מהבית בטקסיות של צעדים, הרטבה בלילות, חזרה על סידור השער, טקס ארוך של "לילה טוב", נשיקות וחיבוק להורים שבלעדיו הוא לא יכול להרדם וכו'. הסימפטומים אכן לא באמת נוראיים ואם לא מכירים אותו טוב, לפעמים אף קשה להבחין בהם - אבל הם שם. והחשש שלי הוא שככל שהוא יתבגר זה יפריע לו יותר מול החברה שסובבת אותו (כבר היום יש כמה ילדים "רעים" בכיתה שמציקים לו) האם את חושבת שזה נכון שהוא לא יהיה בטיפול? ואם לא, מהם לדעתך סוגי הטיפול שאפשר לנקוט בהם בכדי להקל עליו, ולגרום לו לרצות להיות בטיפול?

שלום ירון, ראשית, היה נעים לקרוא בין השורות את דאגתך ואהבתך לאחיך... כפי שאתה יודע, במרבית המקרים טיפול פסיכולוגי יכול להצליח רק אם המטופל מעוניין בו. נסה לשוחח עם אחיך, ולהביע בפניו את התחושה שכדאי לטפל בדברים גם אם הם לא "נוראיים" (אגב, לא כל הסימפטומים שציינת הם סימפטומים של OCD, דוגמת הרטבה. עם זאת, אני בטוחה שזה מפריע לו כשעולה למשל האפשרות לישון אצל חברים). כדאי שתדעו שהטיפול המועדף להפרעות חרדה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שהוא לרוב טיפול קצר וממוקד יותר מטיפול דינמי. במידה והטיפול הקודם היה דינמי, אולי אחיך יסכים לנסות משהו אחר... המון הצלחה, אורנה ראובן-מגריל

אורנה תודה רבה, אני אכן אנסה לדבר איתו שוב. על אף שהטיפול הקודם היה קוגניטבי-התנהגותי - אולי הוא שינה את דעתו מאז. בכל מקרה תודה ושנה טובה! ירון