נזקיו של משבר נפשי

שלום רב, עברתי תקופה של שנתיים דיכאון ברמות היותר נוראיות שלו. מצבי כעת טוב בהרבה. אבל מרגישה אדישות לחיי. עדיין רוצה למות (אני מטפלת בכך- אל דאגה), והכל בצבעים אפורים...אין כמעט דברים שמצליחים "להעיר" את נפשי מתרדמתה. אני לפעמים חושבת שהנפש שלי איבדה רוח-חיים, בשנתיים הללו. האם זאת תחושה שתעבור? אולי זאת המציאות ועליי להשלים שהנפש שלי לא תשוב להרגיש? (או לא תשוב להרגיש כמו בעבר?) שאלה כללית: האם יכול להגרם נזק נפשי לאדם שעבר משבר קשה, במשך תקופה ארוכה? (כלומר אני יודעת שיש לכך יתרונות. הוא יוצא נשכר- עם כוחות מחודשים וכמובן- "מה שלא הורג מחשל") אך האם יש בכך גם חסרונות? (מעבר לשנים בחייו שעברו בסבל גדול). שתיהיה שנה טובה. ותודה רבה על כל תשובה.

לי יקרה, את שואלת שאלה חשובה. האם משברי חיינו מותירים בנו נזקים? נדמה לי שאם היינו יכולים לבחור, היינו כולנו מעדיפים שחיינו ייראו כמו א.ק.ג תקין. אצל כולנו קיימת משאלה לחמוק מצרות ומשברים שחורצים בנו צלקות. אני חושבת שהשאלה החשובה היא לא "האם למשבר יש יתרונות/חסרונות?" אלא "האם בכלל ייתכנו חיים בלא משבר?". ממש כשם שקשה להעלות על הדעת חיים ללא מחלה פיזית מתישהו, כך קשה לחשוב על חיים נפשיים בלא משברים. דיכאון הוא בהחלט שבר, המרסק לתקופת מה את חיינו, וקוטע את הרצף הבריא של הקיום. האפרוריות והתרדמה הנפשית, כמו שקראת לזה, הם שלב ביניים טבעי בין תקופת הדיכאון העמוק לתקופה של התעוררות והתחדשות. את שואלת האם תשובי להיות מי שהיית בעבר, האם תרגישי דברים כמו פעם? קשה לענות על כך. אני, אישית, מאמינה שלעולם אין אנו חוזרים להיות מי שהיינו. אנחנו ממשיכים לעמוס על עצמנו עוד ועוד חוויות, חלקן קשות ומכאיבות, חלקן מספקות ומרגשות, וכולן מעשירות אותנו, מוסיפות נפח, עומק ומשמעות לקיומנו. אני יכולה להעיד מניסיוני, שגם לאחר תקופות משבר ואסון, רגעי האושר והסיפוק נחווים שוב בחריפות ובעוצמה - אם רק נותנים להם הזדמנות. שנה טובה באמת באמת ליאת