אובססיה

הבן שלי בן 4 וקצת, ילד מאוד נבון, עצמאי וחברותי, אך יחד עם זאת, מסתבר, גם די שתלטן ורכושני. יש לנו חברים שהילדים היו ביחד בגן מגיל שנה עד שנתיים, לאחר מכן היו בגנים נפרדים והשנה הם שוב יחד בגן. במהלך השנתיים נפגשנו מדי פעם אך לא לעיתים קרובות מדי והכל היה בסדר. בחודשים האחרונים, הבן שלי פיתח מין אובססיה מוזרה לבן של החברים, הוא מקרקר סביבו כל היום, מנסה למשוך את תשומת ליבו, כועס עם ילדים אחרים שרוצים בחברתו, מחליט בשבילו מה לעשות, במה לשחק ולפעמים ממש מציק. האמת היא שאם זה היה הדדי, זה היה פחות מפריע לי, אבל הבן של החברים הוא אנטיתזה באופי לבן שלי, הוא פשוט כ"כ אדיש שאת הבן שלי זה כנראה קצת מטריף וכשהוא לא מקבל ממנו את תשומת הלב הראויה, לדעתו, הוא פשוט לא עוזב אותו. זה מדהים איזה כושר התמדה יש לו, הוא פשוט לא מוותר ולעיתים זה כבר ממש פתטי. יש לציין כי גם בגן, הגננת מפרידה ביניהם במפגש ולעיתים גם בארוחת הבוקר כי הבן שלי כנראה מתניע אותו (הוא ילד מאוד פעיל ומלא מרץ) ואז הם מתחילים להפריע. ההתנהגות הזו שלו ממש מפריע לי ולבעלי, ניסינו לשוחח איתו מס' פעמים בעניין, להגיד לו שלפעמים הוא מציק וצריך גם לדעת מתי לעזוב, אבל הוא לא מצליח להבין מה הבעיה ואומר: "אבל הוא חבר שלי" ואני באמת מבינה אותו כי הרי הוא לא מסוגל לראות את הדברים בעיניים שלנו, אבל זה עדיין מאוד, מאוד, מפריע לנו ואנחנו לא כ"כ יודעים כיצד לנהוג. זה כבר הגיע למצב שאנחנו נמנעים ממפגשים משותפים כי זה ממש נהיה מביך. אודה לך אם תחווי דעה בעניין.

לילך שלום, יכולתינו כהורים להשפיע על החברים של הילדים הינה בסה"כ די מועטת. גם בגילאים הצעירים וגם אח"כ. נשמע שההתנהגות של בנכם מפריע בעיקר לכם . לו עצמו הכל נראה בסדר וגם הבן של החברים לא סובל מזה וממשיך להפגין אדישות . אז מה בעצם הבעיה? בגן? הגננת פותרת את הבעיה. אם מפריעה לכם שתלטנותו נסו לגוון את חבריו ועיסוקיו של בנכם. יתכן שכך פחות יתמקד רק בבן של החברים. את מוזמנת לחזור על השאלה ביום שני ולקבל את התייחסותה של ליאת לנושא. בברכה, גדעון