ילד קשה

שלום, יש לי ילד בן 4 ו-3 חודשים, ילד יחיד (אני בהריון), הוא ילד מאוד פיקח ובוגר, נמרץ מאוד, דינמי, עירני ומלא אנרגיות. הבעיה היא שכל דבר איתו כרוך במשא ומתן, כל דבר צריך לבקש כמה פעמים ואם הוא לא עושה צריך לעבור לאיומים וואח"כ לעונשים ואנחנו כבר די מותשים מלהתווכח איתו כל הזמן. אנחנו מרגישים שכל דבר איתו כרוך במאבקים והבעיה היא שככל שהוא גדל המאבקים נעשים קשים יותר כי הוא מתווכח איתנו ומנהל מו"מ (הוא ילד מאוד ורבלי). אנחנו מאוד משתדלים להציב לו גבולות ברורים, לא לאיים סתם אלא לקיים, לותר איפה שאפשר ולעמוד על העיקר ואף דוגלים בשיטה של חיזוקים חיוביים ושלילים למשל, הוא מאוד אוהב שוקולד ורגיל לקבל שורה אחת כאשר הוא חוזר מהגן. הוא יודע שאם הגננת מספרת לי שהוא לא התנהג יפה בגן הוא לא יקבל שוקולד באותו יום וזה לא יעזור אם הוא יבכה וישתולל, הוא פשוט לא מקבל. לעומת זאת, אם הוא מתנהג יפה הוא מקבל הפתעה שהוא רוצה. אנחנו באמת מאוד משתדלים, אך עושה רושם שזה לא ממש עוזר. בגן, הגננת אומרת שהוא ילד מאוד נבון, עם הרבה קסם אישי, אך יחד עם זאת גם לה קשה איתו בעניין המשמעת. הוא ילד מקסים , אבל כל כך עקשן ודעתן, כל דבר יש לו מה להגיד שאנחנו ממש מותשים וזה רק ילד אחד. חשבנו להתייעץ עם פסיכולוג/ית ילדים על מנת לקבל חיזוקים לשיטה שאנו נוקטים בה או לשמוע אולי הצעות נוספות. מה דעתך?? בגן, הגננת אומרת שהוא ילד מאוד נבון ומקסים ויש לו המון קסם אישי, אך יחד עם זאת לגילו ,אבל הוא ילד קשה מבחינה התנהגותית. כל דבר צריך לבקש ממנו כמה פעמים ובסוף צריך ל

לימור יקרה, זו אכן נשמעת כמו בעיית גבולות. הילד שלך אכן מקסים ונבון, ובחושיו הבריאים הוא למד שבבית הזה אפשר וכדאי לנהל משא ומתן. אלא שמשפחה אינה 'עסק', 'חנות' או אפילו דמוקרטיה. במשפחה יש זוג הורים שמחליטים ואומרים (לא תמיד עם הסברים מעמיקים) מה מותר ומה אסור ! את מתעקשת מאד על שורת השוקולד, אבל ככל הנראה במקומות אחרים העניינים נזילים יותר. את אומרת: כל דבר צריך לבקש כמה פעמים, ואז עוברים לאיומים...ואז לעונשים. אני מציעה לך לחדול מהנוהג הזה, וללמוד להגיד דברים רק פעם אחת. כאשר אנחנו אומרים דברים שוב ושוב, הילד לומד שלמילה שלנו אין כל ערך. חשבי רגע על חוקי השוק: מה שיש בשפע - ערכו יורד ! כך בדיוק קורה גם עם המילים שלנו, עליהן אנחנו חוזרים שוב ושוב. ה'לא' שלנו הוא לא 'לא', ה'אסור' שלנו הוא לא 'אסור', והילד לומד שאפשר לצפצף על מה שאת אומרת ולהתיש אותך במאבקי כוח. אם תפעלי אחרי פעם אחת, הוא ידע שכשאת אומרת משהו, את מתכוונת אליו. רק כך הוא ילמד לכבד את האמירות שלך, ולפעול עפ"יהן. כך הוא ילמד עוד משהו: הוא ילמד שההורים שלו הם אנשים יציבים, עקביים, ששומרים עליו (גם מפני ההתנהגות התוקפנית שלו עצמו) ומציבים לו גבולות שיאפשרו לו להתנהל באופן בטוח וצפוי בעולם. כאשר הילד לומד שהוריו חלשים, ניתנים למניפולציות ומותשים, וכאשר הוא עצמו (בסה"כ ילד קטן בן ארבע) מנהל את הבית ואת סדרי החיים - אזי העולם נתפס בעיניו כמאד מאד מפחיד. פעמים רבות ילדים כאלה, גם אם מתנהגים כבריונים קטנים בחוץ, הם למעשה ילדים עם הרבה פחדים וחוסר ביטחון. למרבה המזל, אפשר לפתור את הקשיים הללו בזמן קצר מאד, עם הכוונה של איש מקצוע מנוסה. אני מזמינה אותך להתקשר - אם תרצי - ל"קו להורה" באוניברסיטת ת"א, בימי ראשון או רביעי, בין השעות 9:00 ל- 15:00, לטל: 03-6406888. אני עצמי עונה שם בימי ראשון. שבת שלום ליאת