דכאון

לקחתי את זה מהתאר - זדיכאון: "אני מטיל ספק ביכולתי לעשות משהו כראוי. נראה כי מוחי נעשה איטי והגיע למצב של חוסר יעילות לחלוטין, אני מוטרד מחוסר התקווה לגבי כל דבר. אחרים אומרים 'זה רק זמני, זה יעבור, אתה תתגבר על זה', אבל כמובן שאין להם מושג איך אני מרגיש, למרות שהם בטוחים שיש להם. אם אני לא יכול להרגיש, לזוז, לחשוב או שיהיה לי איכפת ממשהו, אז מה הפואנטה?"זה אני זה בדיוק אני ! בנוסף לזה אני סובל מתשישות כרונית ובקושי מצליח להקליד על המקלדת אני רק בן 21 והמח שלי גמור מעייפות וכל הגוף שלי גם ואין לי כוחות יותר מה לעשות? הייתי אצל כל כך הרבה רופאים אין לי כח יותר ...

שלום גילי בן אדם שחווה דיכאונות בעבר יודע בדיוק איך אתה מרגיש. ודיכאון זה בין התופעות השליליות היותר נפוצות. אז אל תרגיש מיוחד, ברגע שתפסיק להרגיש מיוחד ושאף אחד לא מבין אותך, תראה לפתע כמה אנשים במצב שלך. "צרת רבים חצי נחמה". אתה יכול לחפש פורומים המדברים על דכאונות בתפוז או בהייד פארק, ולשאול אנשים שהתגברו על הדיכאון מה הם עשו, איך הם פעלו, ובכך לקבל רעיונות נוספים או קו חשיבה חדש. אתה יכול לקרוא ספרים המדברים על דכאון, או על חשיבה אופטימית. או לנסות להרגיל את עצמך להיות אופטימי בכל מה שקשור לחייך. אם תנסה גם טיפה לרדת מהרחמים העצמיים, ותהיה יותר משוחרר. אתה יכול אפילו ללכת עם כמה חברים למופעי סטנד אפ, או אם אתה רוצה אתה אפילו יכול להוריד מהאי מיול הופעות של רועי לוי (הוא ענק). בכל מקרה, מאחל לך המון בהצלחה. וככל שתצחק יותר ותהיה יותר אופטימי, כך יוטב לך ותצא מהמצב הנוכחי. יום נפלא!

גילי, התחושה ש"אף-אחד לא באמת מבין אותי" מאפיינת הרבה מאוד מדוכאים. מעבר לכך, אדם שמעולם לא חווה דכאון עמוק ו/או מתמשך לא יכול להיכנס לנעליים של מי שנמצא במצב כזה. בדיוק - וסלח לי אם ההשוואה קצת מנותקת - כמו שגבר לעולם לא יוכל להבין באמת את המשמעות של להיות בהריון. אובחנת כסובל מתשישות כרונית? ואף-אחד מהרופאים המרובים שראית לא המליץ לך על טיפול נפשי תומך? עם או בלי התשישות הכרונית (שבמקרה הזה תורמת לקיומו של הדכאון) כדאי להיכנס למסגרת טיפולית תומכת, שכוללת טיפול פסיכולגי וטיפול תרופתי (במידה והדכאון באמת חריף, ולא ניתן לטפל בו רק באמצעות שיחות). חבל למשוך ככה את הימים בתחושה של ריקנות, עייפות וחוסר תוחלת. אתה רק בן 21... לא היית רוצה לשנות את זה עכשיו, כשכל העתיד עוד לפניך? ס.מ.

גילי יקר, אתה מדבר על שתי תופעות קשות (דיכאון ותסמונת התשישות הכרונית) מאד, הגורמות - כל אחת לבד - לעומס יתר על המשק הנפשי. גם אני, כמו מישהי, מתפלאה על כך שאיש לא הפנה אותך עד היום לטיפול נפשי. הגם ששתי התופעות הללו הן בנות חלוף, אין סיבה לסבול את התקופה הזו בלי עזרה. יצא לך לשמוע פעם מציל שמדריך אנשים איך להיחלץ ממערבולת סוחפת בים? מסתבר שאחת הטעויות שאנשים עושים במקרה כזה, זה לנסות ולשחות במאמץ רב אל מחוץ למערבולת. במצב כזה אדם חסר סיכוי כמעט, כי הוא מתיש את עצמו במאבק-שווא מול כוח חזק בהרבה. המצילים ממליצים במקרה כזה לנסות להירגע, ולתת לזרם לשאת אותך החוצה, בלי להיאבק. נראה לי שכרגע אתה מותש מאד, מבוהל, וכועס על עצמך על כך שנכנעת לדיכאון ולעייפות. אני מציעה לך לנסות להפסיק לכעוס על עצמך, לתת לעצמך את הזמן, למצוא לך את המקום הבטוח והתומך (טיפול!) ולהתאזר בסבלנות. העצות של שי ומישהי טובות מאד, ואני מנצלת את ההזדמנות להודות לשניהם על ההתגייסות הנעימה (תמיד) שלהם לטובת אנשים במצוקה. תודה לשניכם, ובהצלחה לגילי ליאת