בעיה נוספת

ליאת שלום יש לי שאלה נוספת בקשר לבתי בת ה10. כתבתי לך כבר שהיא לקוית למידה, ונוסף על הקושי הלימודי יש לה גם קושי חברתי. היא ילדה יפה, מתוקה, ולומדת טוב, המורה אומרת שהיא משתתפת בשיעורים ועובדת יפה. אבל היא טוענת שהילדים, במיוחד הבנות מתעלמים ממנה.היא בעיקר נמצאת בהפסקות עם ילדה מהכיתה שהיא גבוהה מאוד ושמנה, ולכן גם היא דחויה חברתית. יש לה ילדה מהכתה, שאני ואימה ההינו ביחד בביה"ס, ולכן יש לנו קשרים די טובים. הילדה הזו מאוד מקובלת בכיתה, ומשחקת עם "מלכת הכתה". בימי הלימודים הרגילים היא לא מתיחסת לבתי כלל, כדי ששאר המקובלות ימשיכו לשחק איתה. אבל בסופי שבןע, בד"כ משעמם לה והיא יודעת שבתי פנויה, ואם אנחנו יוצאים לטייל, אנחנו לוקחים אותה איתנו, מכיון שהוריה עסוקים בקריירה, וכמעט ולא יוצאים מהבית בסופי שבוע. וכשהיא מתקשרת, בתי מיד מסכימה לפגוש אותה. אותי זה מרתיח, ואפילו אמרתי לבתי שתשאל אותה למה בביה"ס החא מתעלצת ממנה במופגן. בתי אכן שאלה, והיא אמרה לה שהיא כן חברה שלה, אבל בביה"ס היא מעמידה פנים שהיא לא מדברת איתה. בתי קבלה את ההסבר, ומוכנה לקבל את כל מה שהיא אומרת, העיקר שמדי פעם תשחק איתה. מה דעתך? בנוסף ישנה ילדה בכתה, מאוד כריזמטית, אבל לדעתי עם בעיות התנהגות חמורות, שכל הזמן מציקה לבתי, בין בקללות, ובבעיטת מאחורי המושב שלה, ובאספת כל הבנות שלא ידברו איתה וכו,. בתי מאוד רגישה ולא עונה לה. דברתי עם האם, אבל אחרי כל ההבטחות שום דבר לא השתנה, דברתי עם המחנכת, ואפילו בתי נתנה פתק למחנכת שתנסה לפתור את הבעיה. אמרתי לה שתנסה לענות לה כשהיא לועגת לה, ושתלעג בחזרה, ולא תשתוק, ואולי כשהיא תראה שעונים לה היא תעזוב. מה דעתך על כך? יש לך עצה איך לעור לה?

סימה יקרה, כמו שאמרתי לך כבר בפעם הקודמת, קל מאד להזדהות עם הכאב שלך, כאם, נוכח מה שנתפס בעינייך כדחייה חברתית של בתך. אבל אני חייבת לומר, עם זאת, שיש לי הרגשה שחיי החברה שלה קיבלו נפח גדול מדי אצלך. מלכת כיתה יש אחת, וסביבה יש בדר"כ חבורה מצומצמת למדי של ילדות. אבל יש הרבה בנות אחרות, חביבות, שאינן באור הזרקורים. בנות אלה הן אוצר יקר עבור ילדות כמו בתך. הן רוצות כמוה חברה, הן מרגישות כמוה קצת מחוץ לעניינים. את כועסת מאד על אותה חברה שמתעלמת מבתך בביה"ס (כדי לא לפגוע במעמדה שם), ובו בזמן מסתייגת מהחברות של בתך עם אותה ילדה גבוהה ושמנה שכן מוכנה להיות איתה. אני חושבת שאחד הדברים החשובים ביותר שאת יכולה לעשות עבור בתך, הוא פשוט להניח לה לנהל את ענייניה החברתיים בעצמה, ולהגיד לה כמה את סומכת עליה שתדע לבחור את הבנות הנכונות לה, שלא יעזבו אותה או יבגדו בה (ואם כן - את בטוחה שתדע ללמוד מזה ולבחור טוב יותר בפעם הבאה). אני, אישית, לא מאמינה שאמהות יכולות באמת "לסדר עניינים" עבור ילדיהן. לפעמים זה עלול להשיג את ההפך הגמור. חשוב כן להתערב במקרים בהם ברור לך שבתך הופכת קרבן למעשי אלימות או התעללות, ולערב גורמים בביה"ס. אני שבה וממליצה לך להתייעץ עם איש טיפול כלשהו שיעזור לך לבסס נפרדות מבתך, ולשכלל את התקשורת ביניכן. אני מאחלת לך הרבה הרבה הצלחה ליאת