שיחה בגובה העיניים

ליאת שלום אני בטיפול פסיכו' כשנתיים, ועדיין מאד קשה לי לדבר ולהיפתח , למרות שדי השתפרתי. אך היום קרה מקרה שממש הפליא אותי, נפגשתי עם עו"ס בנושא מסויים הקשור לבני, ומאד נפתחתי אליה והיה לי מאד קל לדבר איתה, משהו שהוא מאד שונה מהמפגש שלי עם הפסיכו', היא גם יותר מביאה את עצמה ומדברת, מה שמוריד מאד את החרדה. התחלתי לחשוב שאולי זה שאני מצליחה לדבר עם העו"סית בגובה העיניים יותר מקל להיפתח אליה, משהו שהוא בלתי אפשרי מבחינתי עם הפסיכו'. שאלה: האם זה סימן לכימיה? האם זה אומר שאני צריכה לעזוב את הפסיכו' ולחפש מטפלת שאני יכולה לדבר איתה בגובה העיניים? או שמא חלק מהטיפול הוא : למה בכלל אני מעלה את הפסיכ' לגובה כזה, ולא מדברת איתה בגובה העיניים? בכל אופן אשמח אם תעני לי על השאלה: האם בטיפול , חלק מהקריטריונים לכימיה עם המטפלת, זה שניתן לדבר בגובה העיניים ולהיפתח ללא בעיה? אשמח אם תעני לי בנושא נעמה

נעמה יקרה, את שואלת שאלה חשובה. האם זו הכימיה, או היעדרה, המשפיעה על טיב הקשר ורמת הפתיחות? אין לי תשובה חד משמעית. במקרה שאת מתארת, בהחלט יכול להיות שהיה לך קל יותר לדבר על הבן שלך, מאשר לדבר על עצמך. קשה יותר לדבר את עצמנו, את המורכבויות שלנו, את הקונפליקטים שלנו. חשוב שתדעי שפסיכולוג ש"אינו מביא את עצמו" לטיפול, עושה זאת לא מתוך התנשאות, אלא מתוך רציונל טיפולי, המותיר לך את המרחב ההכרחי כל כך לעבודה הנפשית. עובדים סוציאליים מכוונים בעבודתם להיבטים יותר פרקטיים בחיי הפונים אליהם, ולפיכך נהנים ממידה רבה יותר של חופש להישאר "בגובה העיניים". לילה טוב ליאת

ליאת, תודה על תגובתך. בשיחה עם העו"סית, דיברנו על בני וגם עלי, חצי מהזמן דברנו על בני, וחצי מהזמן עלי, פחות או יותר. מצאתי את עצמי מספרת לה דברים בצורה מאד פתוחה, שהפתיעה אותי מאד, חשיפה שלקחה לי המון זמן מול הפסיכולוגית, מה גם שבכיתי בפניה , משהו שאף פעם איני מצליחה לעשות מול הפסיכולוגית. מאד הפתיעה אותי, אבל הרגשתי את ההבדל המהותי במפגש. אני שוב שואלת אותך- האם זה אומר שאני צריכה להחליף פסיכולוגית? את בטח לא תעני על זה אבל אנא תנסי לכוון אותי יותר לשאלות שאני צריכה לשאול, למה שאני צריכה לבדוק.. אצל הפסיכולוגית סיפרתי לה המון דברים אבל אני חושבת שהרוב נעשה ללא רגש, יותר איפורמטיבי, אני מאויימת על ידיה מצד אחד, היא נראת מאד טוב, חתיכה, אני שמה אותה במקום מאד גבוה ובלתי נגיש. מצד שני אני מאד אוהבת אותה, ומוצאת את עצמי מנסה לדמיין את חייה האמיתיים. אני ממש מבולבלת, תוכלי לעזור לי? תודה נעמה