לא מצליחה להתמודד

שלום רב, אני משרתת בתור מדריכת נוער כבר שנה וחצי בבי"ס ספר "קשים". עכשיו החלה שנת לימודים חדשה ואני מרגישה שאין לי כוח יותר. את השנה שהיתה היתחלתי במלוא המרץ שהיה לי בתור חיילת טריה, ועכשיו כבר אין לי כוח יותר, התמודדתי עם חניכים שעכשיו הגיעו לכלא על עבירות כאלו ואחרות, עם סיפורים מאוד מאוד קשים של אבים מכים ומתעללים, ואמהות נרקומניות או זונות, עם סתם ילדים בעלי פיגור שיכלי קל ועוד ועוד סיפורים ומקרים בלתי ניגמרים, באחד מבתי הספר האלה היה מיקרה של תלמידים שנעלו בכיתה והטרידו אותי, עם הישמע הצילצול הם פשוט הלכו, זה היה "בצחוק" אבל לי מאוד קשה להתמודד עם תלמידים גדולים וחזקים ממני פי כמה וכמה וללא ספק מתוסבכים ממני. אפילו היה חניך אשר אליו ניקשרתי והוא אליי אשר פיתח אובבססיה כלפי ובשלב מסוים אף איים לפגוע בי, באמת לא רציתי להגיע בגישה של ילדה תל אביבית מפונקת אשר לא יודעת להיתמודד עם "החיים", ואני עדיין לא רוצה אני לא רוצה לשמור על עצמי או לדאוד לעצמי יותר מדי כאשר להם בעצם מגיעה הדאגה שלי ושל אחרים יותר, הם סבלו יותר, זה לא פייר מצידי לדאוג רק לעצמי. אבל אני לא יכולה יותר באמת מאוד קשה לי, אתמול היתחילה שנת הלימודים, נשארתי בבי"ס בדיוק שעה וברחתי, נתקפתי פחד לא יכולתי להתמודד, הצעקות שלהם כאילו החרישו אותי ועטפו אותי עד שהרגשתי סחרחורת, כל היום אחרי זה הרגשתי רע, הרגשתי בחילה, אני לא יודעת מה לעשות, לא רוצה לאכזב או "להיתפנק" אבל גם לא יכולה להיתמודד יותר. אשמח לעצה בתודה חיילת מתוסכלת

שלום חיילת, הייתי מציע לך לפנות לקב"ן עם אותו סיפור כי באמת לא נראה שיש לך רצון להתמודד עם זה. לפעמים כשאנו "יורדים" מאתגר כלשהו זה נראה כאילו אנחנו "חלשים", אבל סה"כ אנחנו עושים את זה בכדי שיהיה לנו יותר רצון וכיף להתמודד עם משהו אחר. (במקרה שלך החלפת תפקיד)

לחיילת המתוסכלת שלום רב, קודם כל, כל הכבוד על ההתמודדות עם התפקיד הקשה והמורכב הזה. זה לא פשוט לאנשי מקצוע ותיקים ובודאי שזה לא פשוט גם לך להתמודד. אני מתאר לעצמי ומקווה שיש לך מערכת תומכת של מורות חיילות נוספות, או אולי אפילו הדרכה, שאמורה לעזור לך להתמודד עם סיטואציות קשות כמו שאת מתארת והייתי ממליץ בשלב הראשון לפנות אל מעגל התמיכה הכי בסיסי שיש לך, שאלו הן חברותייך למקצוע ומפקדייך. אפשרות נוספת היא לבקש סיוע מקצועי של קב"ן, אשר יכול לעזור לך לגייס את משאבי ההתמודדות שלך ולחשוב ביחד איתו איך להתמודד עם המשימות העומדות לפנייך. כמו כל שנת לימודים הימים הראשונים הם הקשים יותר ולאחר מכן ישנה הסתגלות. ועם זאת הייתי בהחלט ממליץ לשתף בקשייך ומחשבותייך את האנשים שיכולים לסייע לך. חזקי ואמצי , גדעון

שלום, מקווה שתוכל לעזור.מצטערת שהמכתב ארוך, הוא בטח קצר יותר מהמורכבות.. תודה על ההתיחסות. אני בת 22, הפסקתי טיפול של שנה עם מטפל פסיכודינמי אחרי שהרגשתי שבמשך תקופה ארוכה בעיות שחיפשתי להם מענה לא נענו, אלא רק דיברנו עליהם והסתובבנו תמיד סביב אותם המשפטים. אני מתכוונת בין היתר לכך שאני עוד לא יוצאת עם בחורים, אני נמשכת למגע והתעלסות אך נגעלת מאוד מאבר מין, פוחדת מחדירה של משהו לגופי, דיברתי על כך רבות בטיפול אך הסתובבנו סביב אותם משפטים, ברחתי מהטיפול שהרגשתי שאני לא מפיקה תועלת.1) מה עוד יש לי לעשות בענין-אני פשוט נגעלת מאבר מין גברי וזהו!דיברנו על כך רבות בטיפול אך תמיד חזרתי לכך שלא אכפת לי כל מגע אך לא באבר מין, ואני ממשיכה להרתע מזה. 2)אני ב"ה אחת חושבת וחכמה שיודעת איפה אני נמצאת ומה הבעיות,לדעתך אני יכולה להתגבר על זה לבד כך שאנסה להתחיל להפגש עם בחורים ואולי המפגש יגרום לי לחוש אחרת, היות ואני מאוד נמשכת לאהבה והתעלסות (שוב,אך לא חדירה)? בנוסף, צפיתי רבות באתרי פורנו כדי לחשוף את עצמי לחדירה מינית מה שמגעיל ומפחיד אותי כדי להפחית את הרתיעה, אתה חושב שצפיה בפורנו יכולה להביא להשלכות שליליות כשאצא עם בחורים? תודה רבה. גלית