בעיה בלתי מוסברת

לד"ר היקר שלום אני בן 25. כאשר סיימתי את מסגרות החיים הסטנדרטיים של ימי הנעורים - בי"ס תיכון וכולו' (גיל 21 בערך) ובמילים אחרות- כאשר קיבלתי לידי את הגה החיים, ויצאתי לבחור לי את דרכי. חשתי הלם ובלבול מוחלט! שקעתי בדכאון, והרגשתי כאילו כל מה שהיה נגמר והגעתי לפרק שאינני מוכן אליו. במשך התקופה הספקתי לעבור 3 פסיכיאטרים, ו2 פסיכולוגים, שלכל אחד הייתה אבחנה אחרת ובלתי ברורה. כיום אני חש תחושה מאוד לא נוחה בתוך האישיות שלי העמוקה, ואני חש מועקה כבדה ופנימית שלא נותנת לי מנוח וריכוז לשום דבר בחיים. אני חושש מאוד שבתוך נפשי פצצה מתקתקת שתיוכח בסוף כסכיזופרניה למרות שכל הפסיכאטרים דוחים את חששותי. מה אתה אומר?

יוסי יקר, אם כל כך הרבה אנשי מקצוע שללו סכיזופרניה, איך אוכל - מכאן - לומר משהו אחראי ושונה מהם? מנוסח דבריך (ובהחלט יתכן שאני טועה!) משתמע כאילו הפניות החוזרות שלך לפסיכיאטרים ופסיכולוגים נעשו כדי להגיע לאיזו אבחנה בנוגע לאותה "פצצה מתקתקת" המפחידה אותך כל כך. סכיזופרניה היא אכן מחלת נפש רצינית, וככל מחלה פוטנציאלית אחרת, יש בה מידה של איום על כולנו. אם כל כך הרבה גורמי מקצוע שללו את המחלה, מדוע, בעצם, לא להירגע, ולנסות לטפל במה שכן מציק לך עכשיו, ללא קשר לכותרת האבחנה? אתה אומר שהגעת לפרק בחייך אליו לא היית מוכן מראש. זאת, למשל, "אבחנה" שיכולה לכלול הרבה מן המצוקות האופייניות לאנשים צעירים, החשים על פרשת דרכים, עם "הגה החיים" (איזה יופי של תיאור!) בידיהם, ללא כיוון ברור. לפעמים באמת נחוצה מעט יותר הכוונה מבחוץ. אני מציעה לך להגיע לגורם טיפולי - פסיכיאטר או פסיכולוג קליני - ולהתמיד בטיפול המוצע בו עם מידה של סבלנות. ברוב המקרים הסבלנות משתלמת, ומורגשת הקלה בתחושות המצוקה. דרך צלחה ליאת