מזה שנה שיש לי התקפי דיכאון

אני בן 16.5 ואני מרגיש נורא מדוכאאני לא אוהב את החיים שאני חי בהם ואני מצפה עצמי להרבה יותר.... אני מרגיש לפעמים דיכאון שפשוט בא לי לעזוב הכל ולהשתחרר אני מרגיש שיש עלי נטל, אין לי ממש חברים טובים כי מרובם נכוותי עם ההורים והאחים אני לא ממש קרוב ואני מפחד להיפתח לאנשים שאני לא בוטח בהם נמאס לי לחיות בצורה דיכאונית אני רואה ילדים סליחה נערי ם בגיל שלי ששמחים וצוחקים ואני כל כך מקנא בהם.... אני גם לא משלים אם המראה החיצוני שלי אני חושב שאני מכוער למרות שאני לא, ויש לי צורך לעשות דיאטה כל הזמן ואני לא שמן וגם לא רזה... אני אומנם בן 16.5 אבל אני מרגיש בנפשי כמו אדם בן 40 שסיים את ההנאות המרכזיות בחייו וכעת עליו לחכות לסיומן....... עיזרו לי.....

פעם הייתי נער מאוד מאושר אהבתי את החיים הייתי עושה המון שטויות צוחק ללא סוף נהנה מהחיים הרגשתי צעיר עד שיום אחד לפני שנה וחצי אבא שלי חלה בסרטן במעי הגס ברוך השם הוא יצא מזה והוא בריא לחלוטין אבל אמי לא קיבלה את הבשורה על המחלה של אבא טוב כי אנחנו משפחה בריאה בדרך כלל (ברוך השם), ולכן היא גם נכנסה לדיכאון כרוני במשך שנה שממש לא הכרתי אותה היא התנהגה בצורה מאוד קיצונית ושלילית אפילו ליד אחי הקטנים ואני הייתי מטבעי ילד של אמא ופתאום לראות את הדבר שאתה הכי קשור אליו מנותק מהעולם ורוצה למות זה השאיר לי פצע פתוח שמלווה אותי 24 שעות ביממה המון מהמראות והמחזות הנוראים שיצא לי לראות בחיי בעקבות מחלותם של אימי ואבי גרמו לי לדיכאון שבה רק בשלב מאוחר יותר פעם ניסיתי להחזיק את עצמי ואמרתי שאני עושה את זה בשביל משפחתי אבל היום אני מרגיש שהדיכאון השתלט עלי יש לי פחד שחס וחלילה אם יקרה משהו אמי תיפול שנית ואני לא יודע איך אני יעמוד בזה... נמאס לי לחיות בפחדים ובדיכאונות אני רוצה להרגיש מאושר (ממזמן לא הרגשתי) תמיד אני שומע את כולם "אתה עוד צעיר..." אבל אני יודע בליבי שהנפש מרוב שעברה חויות כל כך מפחידות הזדקנה לה בהמון שנים ולכן אני בוגר יותר בנפשי ומבחינה גופנית הופיעו אצלי כל מיני בעיות בעקבות הדיכאון. צורך בלעזוב הכל ולברוח...... HELP

פעם הייתי נער מאוד מאושר אהבתי את החיים הייתי עושה המון שטויות צוחק ללא סוף נהנה מהחיים הרגשתי צעיר עד שיום אחד לפני שנה וחצי אבא שלי חלה בסרטן ברוך השם הוא יצא מזה והוא בריא לחלוטין אבל אמי לא קיבלה את הבשורה על המחלה של אבא טוב כי אנחנו משפחה בריאה בדרך כלל (ברוך השם), ולכן היא גם נכנסה לדיכאון כרוני במשך שנה שממש לא הכרתי אותה היא התנהגה בצורה מאוד קיצונית ושלילית אפילו ליד אחי הקטנים ואני הייתי מטבעי ילד של אמא ופתאום לראות את הדבר שאתה הכי קשור אליו מנותק מהעולם ורוצה למות זה השאיר לי פצע פתוח שמלווה אותי 24 שעות ביממה המון מהמראות והמחזות הנוראים שיצא לי לראות בחיי בעקבות מחלותם של אימי ואבי גרמו לי לדיכאון שבה רק בשלב מאוחר יותר פעם ניסיתי להחזיק את עצמי ואמרתי שאני עושה את זה בשביל משפחתי אבל היום אני מרגיש שהדיכאון השתלט עלי יש לי פחד שחס וחלילה אם יקרה משהו אמי תיפול שנית ואני לא יודע איך אני יעמוד בזה... נמאס לי לחיות בפחדים ובדיכאונות אני רוצה להרגיש מאושר (ממזמן לא הרגשתי) תמיד אני שומע את כולם "אתה עוד צעיר..." אבל אני יודע בליבי שהנפש מרוב שעברה חויות כל כך מפחידות הזדקנה לה בהמון שנים ולכן אני בוגר יותר בנפשי ומבחינה גופנית הופיעו אצלי כל מיני בעיות בעקבות הדיכאון. צורך בלעזוב הכל ולברוח...... HELP

לנער בן ה-16.5 שלום רב, קראתי את מכתביך ולא יכלתי שלא לחוש את הכאב והפחד ששזורים בתוך מילותיך.התהליך שעברת בו חווית את התמוטטות דמויות ההורים אל מול עיניך, ותחושת האובדן העצמית שאינך יותר "ילד של אמא" הוא תהליך קשה, כואב, ואתה עברת אותו בפתאומיות, ונראה שדי באופן אינטנסיבי. ייתכן מאד והדיכאון שאתה חש היום הוא למעשה התפרקות שלך אחרי התקופה בה אתה היית חזק ויציב כלפי חוץ. אנחנו לא עשויים מברזל, וכולנו מתמוטטים מתישהו. אני הייתי ממליצה לך בחום ללכת לטיפול. נראה כי הבגרות המהירה שלך והאינטיליגנציה שטבועה בך, יהוו חלק מהתהליך הטיפולי. אתה יכול לבדוק אצל היועצת אל מי אתה יכול לפנות, יש פסיכיולג חינוכי שתוכל לפנות אליו והוא עשוי להסכים לטפל בך, יש תחנות לבריאות הנפש בהם ניתן טיפול מסובסד, אפשר לקבל טיפול דרך קופ"ח, או בדרך פרטית. ייתכן ותזדקק לאישור ההורים, אולם בכל מקרה אני חושבת שכדאי לך לדבר איתם ולספר להם על תחושותיך. ולו רק כדי שהם יסייעו לך לשלם עבור טיפול, אם זה מה שתצטרך. בכל מקרה, אם אתה זקוק לייעוץ נוסף או המלצות לאן ואיך לפנות אתה מוזמן ליצור עימי קשר דרך הפורום, באימייל או בטלפון (פרטיי נמצאים בכרטיס האישי, תקליק על שמי). תיהיה חזק, ואל תתיאש... יום יבוא והדיכאון ייעלם, ותוכל להרים את הראש, להסתכל אל עבר השמש הזורחת והציפורים המצייצות ולהרגיש שחזרת לחיים. זה יקרה... בברכה, טלי פרידמן

שלום לך טלי האם את יכולה להצביע ישירות על הבעיה שממנה אני סובל????? האם זה משבר חולף? או שזה רק יחמיר????? ואני לא מעוניין לספר להורים.. אני מפחד שהם יתמוטטו שוב

אתה מתאר תסמונת תגובתית לגורמי דחק - בגיל צעיר כל כך תיתכן השפעה על מבנה האישיות - לדעתי אתה חייב טיפול פסיכוטראפי (טיפול בשיחות) על ידי פסיכולוג טוב - (לדוגמה טלי או ד"ר קפלן) - בהצלחה

לנער המקסים ביותר בעולם, אני חושבת שאתה בן אדם רגיש ואולי בשל כך אתה מרגיש את הדברים האלה, קודם כל אני מציעה לך לפנות למישהו שאתה מרגיש שאתה יכול לסמוך עליו/ה ולספר מה מציק לך. אתה עוד צעיר וכל החיים לפניך. אני לדוגמא בחורה ביישנית וקצת מופנמת, בהתחלה לא הייתי מספרת לאף אחד כלום, וגם לי הייתה "חברה" שסמכתי עליה וסיפרתי לה הכל, עד שקרה מה שקרה והיא פגעה בי. באותו זמן הרגשתי שעולמי חרב עלי ולא סמכתי על אף אחד, אבל אחרי כמה זמן הכרתי מישהו שכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות , והוא גרם לי להבין שכל בן אדם שונה מקודמהו, ואם אחד פגע בך אז זה לא אומר שהשני יפגע גם כן, ומאז אני מאושרת ואני נפתחת בפני אנשים שאני מרגישה שאפשר לסמוך עליהם. אני חושבת שאתה צריך לעשות אתנחתה לכמה רגעים , לסדר את כל המחשבות בראש, ולהחליט שמעכשיו אתה בן אדם חדש, ושכל מה שקרה לך בעבר מחוק , ואתה פותח דף חדש. ת כין לך רשימה של כל הדברים שמעניינים אותך , ותציב לך מטרות בחיים, תשאף למשהו שאתה רוצה להגיע אליו. כל החיים לפניך שיהיה לך סוף שבןע נעים, יום כתום, אחלה של שבוע, ושתזרח עליך השמש. תמיד יהיו לך חברים שתוכל לפנות אליהם לעזרה.

שלום קראתי את מיכתבך וישר רציתי לענות לך , רק שתידע שיש עוד אנשים שמרגישים כמוך והתגברו על זה, אני אולי לא היתי איפו שאתה היום אבל היתי במצב דומה , רק שתדע שאם הזמן והרבה טיפול אתה תעבור את זה, אבל זה בתנאי שאתה רוצה לעבור את זה . אני רק רוצה להגיד לך שהכת לי!