על העברה בטפול

השאלה שלי היא קצת תאורטית אבל יכולה לעזור לי המון. מדוע העברה למטפל גורמת אצלי רגשות אהבה עזה יוצאת דופן שלא הרגשתי עד כה כלפי אף גבר אחר? ולמה זה קורה כשברור לי שהוא לא אוהב אותי בחזרה? ולמה טוענים שהעברה כזאת היא חלק מהטפול? אילו ידעתי שזה חלק מהטפול לא הייתי הולכת לטפול. לא חסרות לי צרות אלא רק להתאהב במטפל שלי אהבה חד סטרית?

תתנחמי בזה שהמון מטופלות מתאהבות במטפל שלהם במהלך הטיפול. זה טבעי. גם אני התאהבתי במטפל. וזה לגמרי חד סיטרי. אבל אותי זה משעשע. כי קראתי בנושא, ואני יודעת שזה הכי טבעי בעולם. תחשבי שאת מספרת לו את כל הדברים המביכים בך שאת לא מעיזה לספר לאף אדם אחר חוץ ממנו. והוא פשוט יושב שם רגל על רגל ומקשיב לך. ברור שתתאהבי בו!!! איך לא? הוא נראה כמו אלוהים שתמיד יודע מה להגיד, תמיד יחייך אלייך, ותמיד יחמיא לך בדיוק ברגע שבו את זקוקה לזה, מקשיב ונותן תשומת לב. קשה מאוד לא לאהוב אדם כזה. בהחלט קשה. הוא אינו מספר לך את החסרונות שבו, ומה מפריע לו בחייו הפרטיים, ושהשכן ממול לא סובל אותו ושהם לא מפסיקים לריב. כי אם הוא היה מספר לך את זה- זה כבר לא היה טיפול. את אמורה לראות אותו כלוח חלק (ע"פ פרויד), שעליו את יכולה להשליך את תחושותיך. בסופו של דבר, ברגע שתשתפי אותו בהרגשתך (אלה אמורים להיות רגעים מאוד נעימים- מאלה שחושבים אליהם הרבה זמן אחרי הפגישה...), ואתם אמורים לדבר ביוזמתו על משמעות ההעברה שלך אליו כך- שתרגישי איתה בנוח.

גל יקרה, בתהליך ההעברה הרגשות, המשאלות והפנטזיות שהופנו בעברו המוקדם של המטופל אל דמויות משמעותיות (ההורים בדרך כלל), מופנים עתה אל המטפל, תוך שחזור החוויות המחשבות ודפוס היחסים המקורי. תהליך זה, לפחות עפ"י פרויד, חשוב מאד לתהליך הטיפולי, שכן באמצעותו לומד המטפל להכיר את מערך הכוחות המנוגדים הפועלים בנפשו של המטופל, ולפעול ליישוב הקונפליקט בזירה העכשווית באופן מסתגל ותואם יותר. המטפל המנוסה, ער לתהליכי ההעברה (וגם לתהליכי ההעברה הנגדית, דהיינו לתחושות והרגשות המתעוררים בו עצמו כלפי המטופל) ורותם אותם לטובת תהליך העיבוד המעמיק בטיפול. כאשר מתפתחת העברה אירוטית, ומתעוררת תשוקה/אשלייה/פנטזיה אירוטית כלפי המטפל, חייב המטפל (האתי !) לסייג את האהבה הזו ולהציב גבולות ברורים וחד משמעיים במפגש הטיפולי. זוהי משימה לא קלה עבור המטפל, שמצד אחד רוצה לעודד את תהליך ההעברה ולשמור על האהבה כמקדמת את התהליך הטיפולי, ומצד שני חייב "לחסום" עצמו מפני חיזוריו של המטופל/ת מבלי שזה יחווה כדחייה או חוסר רגישות. למרות שקיים פוטנציאל להשפעות שליליות על מהלך הטיפול, בכל זאת ההעברה האירוטית היא תופעה מוכרת ושכיחה, כמו שציינה לילה, וכשהיא חולפת, הקשר הטיפולי מתחזק וכך גם האמון במטפל. אני מקווה שתצליחי להתמודד עם תחושותייך וללבן אותן ללא חשש במסגרת הטיפול. יישר כוח ליאת

תודה רבה לך, ענית לי בצורה עדינה ומספקת. רק קצת כואב לי לדעת שכל התהליך הזה של ההתאהבות הוא בעצם מקרי לחלוטין. זה יכול להיות בעצם כל מטפל - אם הוא ממין זכר. זה אולי קצת מעליב -אפילו לחשוב שאין ייחודיות לי או למטפל שלי . אולי בעצם הייחודיות שלי זה הדרך המקרית שבה העיוותים הנפשיים שלי הסתדרו להם בגלל שההורים או הדודים שלי לא היו מספיק קשובים? וכל הייחוד של המטפל הוא בעצם רק בזה שהוא במקרה שם? זה יכול היה להיות כל אחד בעצם. אני מקווה שאני לא מבלבלת לך את המוח מדי. בכל אופן תודה.