שאלה

שלום רב, יש לי בת זוג כבר שנה ותשעה חודשים לערך, והזוגיות שלנו טובה בסה"כ. אולם, לא פעם היא סובלת ממצבי רוח ירודים וכאשר יש לנו מריבות היא לוקחת את זה למצבים קשים מאוד ואף למקרים של דכאונות. היא לא לוקחת תרופות, מטופלת כבר שנתיים אצל פסיכולוג מוכר, אך לפי דעתי אין יותר מידי שנוי. לעיתים אני מרגיש שאני כבר לי יכול עם זה, אך אני אוהב אותה מאוד מאוד. בנוסף לכך, אני די חושש מהעתיד איתה, במקרה שנקים משפחה יחדיו: דכאון אחרי לידה, לקיחת אחריות/טיפול על הילדים וכיו"ב. מה עושים עם מקרה כזה???

דרור יקר, יש לך בת זוג שאתה מאד מאד אוהב, ואף בוחן אפשרות של עתיד משותף. היא מטופלת מזה שנתיים, אך אתה מטיל ספק ביעילותו של הטיפול וביכולתו לחולל שינוי. לא ברור לי מה השינוי שאתה מצפה לו. האם גם היא סבורה שאין שינוי במצבה? לא מזמן הצעתי לראות את חיי הנישואין כטראק משותף להימאלאיה. איש לא מבטיח לנו שהעניינים ילכו חלק. תמיד ישנם קשיים לא צפויים. (דיכאון לאחר לידה, אגב, יכול להופיע גם אצל נשים ללא היסטוריה של דיכאון). בחיי נישואים יש לעולם שניים, והאחריות היא משותפת. אתה מתאר את המריבות שלכם שמשהו שיכול לגרום לה למצבי רוח קשים ואף לדיכאון. אפשר לנחש שהקשר איתך חשוב ומשמעותי עבורה, ושגם היא מאד מאד אוהבת אותך. האם יש אפשרות שמשהו מהספקות שלך ביחס לעתיד המשותף מחלחל גם אליה ומדאיג אותה? האם יש אפשרות שהיא מרגישה במבחן? אתה שואל מה עושים עם מקרה כזה. אני מציעה לא להסכל עליה כעל 'מקרה', אלא כבת זוג אהובה שעוברת תקופה מורכבת וזקוקה לאהבתך ותמיכתך. בסופו של דבר, כולנו היינו רוצים שינהגו בנו כך בשעת משבר, לא? יישר כוח ליאת

הי ליאת, אני ממש ממש מעריך את תשובתך המהירה. אני מצטט קטע שכתבת, אליו אני רוצה להתייחס: "האם יש אפשרות שמשהו מהספקות שלך ביחס לעתיד המשותף מחלחל גם אליה ומדאיג אותה? האם יש אפשרות שהיא מרגישה במבחן?" אז לגבי הערה זו, העניין הוא שבאמת לאחרונה עולות אצלי כל מיני תהיות, ואכן היא מרגישה. ישנה "מעמסה רבה על כתפי", המתבטאת בפחדים למיניהם (כגון התמודדות עם ילדים או מצבה לאחר הלידה...). מצד שני אני אוהב אותה מאוד, אני ממש ממש מבולבל ולא יודע מה לעשות. האם לקיחת תרופות על בסיס קבוע יכולה "לשפר את מצבנו"? רב תודות